<h1>סדר רב עמרם גאון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הקורא ק"ש של ערבית קודם ראיית הכוכבים, לא יצא ידי חובתו. דתניא מאימתי מתחילין לקרא ק"ש בערבין, משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וסימן לדבר צאת הכוכבים. ותניא הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וכמה כוכבים יצאו ויהיה לילה, ר' נתן אומר כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. ואמר ר' יוסי בר אבין לא כוכבים גדולים הנראים ביום, ולא כוכבים קטנים הנראים בלילה, אלא בינוניים.
<h2>דף ג.</h2>
קדיש של יחיד תניא אמר ר' והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רבים וידעו כי אני ה'. תניא אמר ר' יוסי פעם אחת נכנסתי לחורבה אחת מחרבות ירושלים להתפלל ובא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי, לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי, אמרתי לו שלום עליך רבי ומורי. אמר לי, בני מפני מה נכנסת לחורבה זו. אמרתי לו להתפלל. אמר לי, היה לך להתפלל בדרך. אמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים. אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי הימנו שלשה דברים, למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, והמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה. אמר לי, בני, מה קול שמעת בחורבה זו. אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם. אמר, בני, בחייך ובחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום שלשה פעמים אומרת כך. ולא עוד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך, הוא מנענע בראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. מה לאב שהגלה את הבנים ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם.
קדיש של יחיד לעתיד לבא מגלה הקב"ה טעמי תורה לישראל. מפני מה איסור שתי אחיות, מפני מה בשר בחלב, מפני מה בשר חזיר, מפני מה כלאים. לאחר שמגלה להם טעמי תורה אומר להם לצדיקים הכנסו לגן עדן ואכלו סעודה המתוקנת לכם ושתו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. אמרו לפניו רבונו של עולם כלום יש סעודה שאין בעלה שרוי בתוכה, אבל אם רצונך תשרה שכינתך בינותינו, מיד אומר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם עשה עמנו טובה ושב אתנו. באותה שעה שומע הקב"ה לדוד, שנאמר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. מיד נכנס הקב"ה, ודוד וכל הצדיקים עומדים על כסאותם והקב"ה יושב על כסא כבוד שלו ודוד יושב כנגדו על כסא המוכן לו שנאמר וכסאו כשמש נגדי, וכל הצדיקים יושבים על כסאותם ואוכלין ושמחים, ושותין כשלשה כוסות מיין עסיס, שנאמר אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, ומוזגין להם כוס של ברכה, וכוס של ברכה הוי מאתים ועשרים ואחד לוג, שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. רוי"ה בגימטריא הכי הוי. לאחר שאוכלין ושותין אומר מי יברך. אומר לאברהם טול אתה וברך שאתה אב העולם. אומר להם איני מברך, שיצא ממני זרע שהכעיס לפני הקב"ה. אומר ליצחק טול אתה וברך, שנעקדת על גבי המזבח. אומר להם איני מברך, שיצא ממני זרע שהחריבו ביתו של הקב"ה. אומר ליעקב טול אתה וברך, שמטתך שלימה לפני המקום. אומר להם איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאסרן שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. אומר למשה טול אתה וברך, שקבלת את התורה וקיימת אותה. אומר להם איני מברך, שלא זכיתי לכנוס לא"י. אומר ליהושע טול אתה וברך, שהכנסת לישראל לארץ וקיימת את התורה. אומר להם איני מברך, שלא זכיתי לבן. אומר לדוד טול אתה וברך, שאתה נעים זמירות ישראל ואתה נשיא להם שנאמר ועבדי דוד נשיא להם לעולם. והוא אומר להם אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. לאחר שאוכלין ושותין ומברכין, מביא הקב"ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בה בטומאה ובטהרה, באיסור ובהיתר בהלכות ובאגדות, ואומר דוד שירה לפני הקב"ה. ועונין אחריו הצדיקים אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך מתוך גן עדן, ופושעי ישראל עונין אמן מתוך גיהנם. מיד אומר הקב"ה למלאכים מי הם אלו שעונין אמן מתוך גיהנם. אומר לפניו רבונו של עולם הללו פושעי ישראל, שאעפ"י שהם בצרה גדולה מתחזקים ואומרים לפניך אמן, מיד אומר הקב"ה למלאכים פתחו להן שערי גן עדן ויבואו ויזמרו לפני שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרא שומר אמונים אלא שאומר אמנים.
קדיש ליחיד. מאי דכתיב ברב עם הדרת מלך. אמר ר' חמא בר חנינא בוא וראה שבחו של הקב"ה, שהוא מחבב את ישראל יותר מאלפי אלפים ורבי רבבות של מלאכי השרת שמשרתין אותו ומשבחין לפניו. ואינו רוצה בשבחן עד שישמע בשבחן של ישראל שנאמר ברב עם הדרת מלך, ואין עם אלא ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. למה עם זו יצרתי לי, שיספרו תהלתי בעולם. שנאמר תהלתי יספרו. וכן הוא אומר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, כי לאלהים מגני ארץ מאוד נעלה אמר ר' סימון אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו, בשעה שישראל נכנסין בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ונותנין שבח לפני בוראם. ר' ישמעאל אומר בשעה שהן נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ושומעין הגדה מפי תלמיד נעים. ואח"כ עונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך. באותה שעה הקב"ה משמח ומתעלה בעולמו ואומר למלאכי השרת באו וראו עם זו שיצרתי בעולמי כמה הן משבחין אותי. באותה שעה מתקבצין מלאכי השרת ומלבישין להקב"ה הוד והדר, שנאמר ברב עם הדרת מלך. וכן הוא אומר ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד הוד הדר לבשת, וכתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. ואומר עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים. ואמר רב חנן אם אדם זוכה לקנות ענוה ויראת ה' זוכה לקנות כבוד וחיים, שנאמר עקב ענוה וגו'.
קדיש ליחיד. על הכל יתגדל וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הב"ה. בעולמות שברא העולם הזה והעולם הבא. כרצונו וכרצון כל עמו ישראל. צור העולמים אדון כל הבריות אלוה כל הנפשות היושב במרחבי מרום השוכן בשמי שמי קדם, קדושתו על כסא הכבוד וקדושתו על החיות, ובכן יתקדש שמו בנו לעיני כל חי ונאמר לפניו שיר חדש ככתוב שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, ונאמר שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו, ונראהו עין בעין בשובו אל נוהו, כמו שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה. ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אמר ר' ישמעאל סח לי ססנגיר שר הפנים, ידידי, שב בחיקי ואגיד לך מה תהא לישראל. וישבתי בחיקו והיה מסתכל בי ובוכה והיו דמעות זולגות מעיניו ויורדות עלי. ואמרתי לו הדר זיוי, מפני מה אתה בוכה. אמר לי בוא ואכניסך ואודיעך מה נגנזו להם לישראל עם קדושים. תפשני בידי והכניסני לחדרי חדרים ולגנזי גנזים ולאוצרות, נטל הפנקסין ופתח והראני אגרות כתובות מצרות משונות זו מזו. אמרתי לו הדר זיוי, הללו למי. אמר לי, לישראל. אמרתי לו, ויכולין ישראל לעמוד בהן. אמר לי בוא למחר ואראך צרות משונות מן הראשונות למחר הכניסני לחדרי חדרים והראני אשר לשבי לשבי ואשר לרעב לרעב ואשר לבזה לבזה. אמרתי לו וכי ישראל בלבד חטאו. אמר לי בכל יום מתחדשות עליהם גזירות קשות מאלו, וכיון שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. אין מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים. מי לא יאדיר למלך האדיר, מי לא יברך למלך המבורך. מי לא ירומם למלך המרומם. מי לא יהדר למלך המהודר, מי לא ימליך למלך המלכים. מי לא ישבח למלך המשובח, מי לא יקדיש למלך המקודש. יתקדש שמו לעד ולנצח, שבכל יום גבורות ונפלאות מתרגשות מלפני הב"ה מעולות ומשונות זו מזו ושמח בנו בעת תפלת בניו, הא למדת כמה גדול כח הקדיש שמעכב הצרות ומשמח הקב"ה.
ומקמי דלימא ברכו פתח הכי: יתגדל ויתקדש שמיה רבא, אמן. בעלמא די ברא כרעותיה. וימליך מלכותיה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל ישראל בעגלא ובזמן קריב, אמן. יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך, אמן. וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתקלס שמיה דקודשא בריך הוא. לעילא מכל ברכתא שירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן.
<h2>דף ד:</h2>
וכשהוא מסיים תפלתו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל. ונותן שלום מתחלה לשמאלו שלו שהוא ימינו של הקב"ה, שנאמר מימינו אש דת למו. ואמרינן משמיה דרב מרדכי מקום שכלו שלש פסיעות, שם צריך לעמוד וליתן שלום, ואינו צריך לחזור למקום שהתפלל וליתן שלום, ואם חזר למקומו הראשון ונתן שלום למה הוא דומה, לתלמיד הנפטר מרבו והלך לו, ולא הלך אלא עמד בקרוב הימנו על מנת להלוך ולא הלך, וכשירצה לילך חוזר ומתפטר ממנו דומה לכלב שחזר על קיאו. ואם חזר למקום שהתפלל ראוי לו כאילו לא התפלל.
וכשנכנס אדם לישן על מטתו צריך לקרוא ק"ש, דאמר ריב"ל אעפ"י שקרא אדם ק"ש בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו. אמר רב אסי מאי קראה, רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. ותלמיד חכם, שכל היום עוסק בתורה ומשכים ומעריב, אין צריך לומר ק"ש אלא זה הפסוק, בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת.
<h2>דף ה.</h2>
ואמר ר' יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו.
<h2>דף ה:</h2>
ר' יוסי ור' חלבו בשם ר' ברכיה ומטי בה משום ר' אבדימי דמן חיפא, צריך אדם להסב פניו לכותל ולהתפלל. מאי טעמא דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. ואמר רב יהודה ואיתימא ר' יהושע בן לוי, מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הכותל, שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'.
<h2>דף ו:</h2>
ומיבעי ליה לאיניש למקבע דוכתיה לצלותיה דא"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו. וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם מנא לן דקבע מקום, דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגו', ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה.
ואמר רב חלבו אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא, אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. רבה ור' חייא בשם ר' יוחנן אמר צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה, מאי טעמא בכל המקום אשר תזכיר את שמי אין כתיב כאן, אלא אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. א"ר תנחום אמר ר' חייא צריך אדם ליחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל, מאי טעמא דכתיב ויהי דוד בא עד הראש, אשר השתחוה שם אין כתיב, אלא אשר ישתחוה שם לאלהים.
ברכת האירוסין: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין. ברוך אתה ה' מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין. וברכת חתנים ששאלתם, אין לה זכר בברכת המזון כל עיקר, אלא שאומר תחלה ברוך שהשמחה במעונו. ואלו הן שבע ברכות שמברכין כל שבעת ימי חופה, בתחלה אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר האדם. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד. ברוך אתה ה' יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך מקדם בגן עדן. בא"י משמח חתן וכלה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה, גילה ורנה, דיצה אהבה ואחוה, שלום ורעות, מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חופות חתנים ממשתה, ונערים מנגינתם. ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה. כהיום הזה בירושלים, ירבו שמחות בישראל, וינוסו אנחות מישראל. ירבו בשורות טובות בישראל, ירבו ישועות בישראל, ירבו נחמות בישראל. תרבה אהבה בישראל, תרבה ברכה בישראל. תרבה גילה בישראל, תרבה דיצה בישראל. ירבה הוד בישראל, ירבה ועד בישראל. ירבה זכות בישראל, ירבה חתן בישראל, ירבו ימים טובים בישראל. אליהו הנביא במהרה יבא אלינו, המלך המשיח יצמח בימינו. יצליחו חתן וכלה, ישמחו שניהם זה עם זה ויעלצו שניהם זה עם זה. ויעמידו בנים ויאריכו שנים בשבי יהודה, בנים מצליחים וכלכם ברוכים. ישמח חתן בכלה, וכלה תשמח בחתן, בבנים ובנות, בעושר ובנכסים, בבנים עוסקים בתורה מקיימי מצות בישראל. ודוקא הוא שיש שם פנים חדשות שאומר כל שבעה. אבל אין שם פנים חדשות אין אומר שבע ברכות אלא יום ראשון, מכאן ואילך מברך שהשמחה, ואשר ברא. משבעה ועד שלשים אע"ג דאיכא פנים חדשות אם אמר מחמת הילולא מברך שהשמחה במעונו, ואי לא, לא. וכי אמר מחמת הילולא עד כמה, אמר רב פפי משמיה דרבא עד תריסר ירחי שתא, ומקמי הילולא מאימת, מכי רמי שערי באסינתא. וכד מפיק ליה לסודרא מחייב לברוכי. אי איכא כסא ואסא מברך עלייהו בורא פה"ג ועצי בשמים, והדר זה אומר: ברוך אתה ה' אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן, שושנת העמקים. בל ימשול זר במעין חתום. על כן אילת אהבים שמרה בטהרה, חק לא הפרה. בא"י הבוחר בזרעו של אברהם אבינו. והכי אמר שר שלום גאון. ברכת חתנים כל שבעה, יום ראשון בשעת כניסתן לחופה, מכאן ואילך בשעת סעודה על כוס של ברכה בכל סעודה וסעודה, אם יש עשרה. וחתנים מן המנין. וכך מנהג בשתי ישיבות.
<h2>דף ח.</h2>
ויתבין צבורא ומסדרין פרשה דענינא דיומא שנים מקרא ואחד תרגום. דאמר רב הונא ב"ר יהודה א"ר מנחם א"ר יהודה א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון. ואמר רב הונא ב"ר יהודה א"ר מנחם כל המשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, משלימין לו ימיו ושנותיו.
<h2>דף ט:</h2>
ודקא אמרינן אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע, הני מילי דלא צרכי צבור נינהו. אבל לצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצבור ובעו למיפסק ליה צדקה איסורא ליכא. אבל לבתר דמשתעי צרכייהו קאים שלוחא ומקמי דלימא ברכו פתח הכי יתגדל ויתקדש וכו'.
ומאן דקרי ק"ש בעונתה שקיל אגריה יתיר מכד עסיק באורייתא, דתנן גבי ק"ש עד אימתי, ר' אליעזר אומר עד הנץ החמה. ר' יהושע אומר עד שלש שעות. ומדקתני מיהא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, מכלל דבעונתה עדיף ממעסק באורייתא. פסיק תלמודא כר' יהושע, ולא הפסיד דקתני מאי פרושיה, לא הפסיד הברכות, אלא מברך לפניה ולאחריה. ואע"ג דבסוף שתי שעות קא קרי, לא מיבעי ליה לשנויי בק"ש ממאי דתקינו קמאי. והא דקאמרינן דמצי אינש למיקרי ק"ש בתר שתי שעות, חס ושלום, לכתחילה לא שרי למעבד הכי. ומאן דעבד הכי בכוונה, בלא מחמת אונסא ודלא מחמת אעכובי במידי דמצוה, מתקרי פושע. ומאי מידי דשרי אעכובי, כגון בשבתות וימים טובים ותענית צבור דמשתהי עד דמכנפין צבורא, אי נמי בני בי רב דיתבי וגרסי וממשיך להו גרסייהו, אי נמי כגון הני דשכיחי אינון, דאי לא מעכבי עד דמכנפי ממנעי רבים מק"ש ומן התפלה, ותלמידי דיתבי וגרסי ואתו בעלי בתים למשמע למילף מפלפולייהו.
ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ביוצר אור. אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. ומיחייבינן לאיזדהורי למפרס את שמע בעונתה, כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין, משיכיר בין תכלת ללבן, בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא א"ר מאיר משיכיר בין זאב לכלב. ר' עקיבא אומר עד שיכיר בין חמור לערוד. ואחרים אומרים כדי שיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו. ואמרינן אמר רב הונא הלכה כאחרים. אביי קא פסיק לתפילין כאחרים, לקרית שמע כוותיקים, דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. וכך מצוה מן המובחר.
ודותיקין מלתא דלא שכיחא הוא, ולאו כולי עלמא מצי לכווני כוותיקין. ואע"ג דאמר ר' יוחנן לא שנו אלא בדורות הראשונים כגון רשב"י וחביריו שתורתם אומנתם, אבל אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. הני מילי לתפלת המנחה דליכא למיקם אשיעורא, אי נמי לק"ש דשחרית היכא דליכא תקנת אחרים, אבל היכא דאיכא מידי תיקון, כיון דהאי שכיח ודותיקין לא שכיח שפיר דמי לעכובי.
וצריך לסמוך גאולה לתפלה ואל יפסיק, שכך שנינו ר' יהודה אומר אסור להפסיק בו אפילו בדברי קדושה ואפילו בפסוק של ריצוי ובקשה, והאי דקא מתחלינן ה' שפתי תפתח, כיון דתקינו רבנן למימריה בצלותא, כצלותא אריכתא דמיא.
ודקא אמרינן דמצי שליח למימר ברכו בדיל הנך אינשי דאתי בין הפרקים לבסוף, ואינהו דענו ברוך ה' המבורך, וקא מסדרי ק"ש כתיקון רבנן בשתים לפניה ובשתים לאחריה. הכי מתחזי שפיר, וליכא למיחש להפסק בין גאולה לתפלה דהא חתמינן בתר גאל ישראל שומר ישראל. ונהי דאיכא לאקשויי, הא אמרינן כיון דתקינו רבנן בתראי למימר פסוקי דשבחא דקב"ה ופסוקי דרחמי, ומחתם נמי המולך בכבודו בתפלת ערבית, ליכא למסמך גאולה לתפלה. ודוקא בתפלת ערבית אפשר למעבד כן, אבל שחרית, דבתר גאל ישראל לאלתר לתפלה קיימינן, לית אפשר.
ומבעי ליה למסמך גאולה לתפלה. ר' זעירא בשם ר' אבא בר' ירמיה אומר שלש תכיפות הן, תכף לסמיכה שחיטה, תכף לנטילת ידים ברכה, תכף לגאולה תפלה. תכף לסמיכה שחיטה, וסמך ושחט. תכף לנט"י ברכה, שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. תכף לגאולה תפלה, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי וכו', מה כתיב בתריה יענך ה' ביום צרה. א"ר יוסי ב"ר אבין כל מי שתוכף לסמיכה שחיטה אין פסול נוגע באותו קרבן. לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. לגאולה תפלה, אין השטן מקטרג כל אותו יום. א"ר אמי כל מי שאינו סומך לגאולה תפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק על פתחו של מלך ויצא המלך לידע מה הוא מבקש מצאו שהפליג, עוד הוא הפליג. ואף חזקיהו מלך יהודה הזכירה לפני הקב"ה דכתיב זכור את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם והטוב בעיניך עשיתי. ואמרינן מה והטוב בעיניך עשיתי, אמר רב יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה. העיד ר' יוסי בן אליקום משום קהלה קדישא שבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל אותו יום.
<h2>דף י:</h2>
ואסור למיקם בדוכתא דמידליא וצלויי, דא"ר יוסי משום ר' אליעזר לעולם אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, כגון על גבי מטה ועל גבי ספסל ועל גבי כסא, אלא במקום נמוך, שנאמר ממעמקים קראתיך ה'. וכי קאי ומצלי מבעי ליה לכווני כרעיה, דא"ר יוסי משום רבי אליעזר המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה. ואסור ליה לבר ישראל למטעם מקמי צלותא, דאמר ר' יוסי משום רבי אליעזר מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
ומבעי ליה לכווני כרעיה, דאמר ר' יוסי בר' חנינא משום ר' אליעזר המתפלל צריך שיכוין את רגליו, שנאמר ורגליהן רגל ישרה. ובתלמוד א"י זה שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו. תרין אמוראין ר' לוי ור' סימון חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים. מאן דאמר ככהנים דכתיב ולא תעלה במעלות על מזבחי וכו', שיהיו עקב בצד גודל וגודל בצד עקב, ומאן דאמר כמלאכים ורגליהם רגל ישרה.
וקורין ק"ש בכוונה ובהשמיע אזנים. וקרייתה כל אדם כדרכן. דתנן בית שמאי אומרין בערב כל אדם יטו ויקראו ובבקר יעמדו דכתיב ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרין כל אדם קורא כדרכו. ומאי כדרכו, כי האי דתנו רבנן בית הלל אומרים עומדים וקורין, יושבים וקורין, עוסקין במלאכתן וקורין ואוקימנוה בפרק שני, והיה אם שמוע תשמעו, אבל בפרק ראשון מבטלין מלאכתן וקורין. ומדקא תני במתניתין בית הלל אומרין קורין כדרכן, וקא מפרש בברייתא עומדין, מטין, יושבין, עסוקין, לא עומדין דוקא ולא מטין דוקא, ולא יושבין ולא עסוקין דוקא, אלא כי היכי דמתרמי ליה לאינש, אי אזיל באורחא, אורחא לעצור ולקרי כי קאים, אבל לא כולה פרשתא, דקיימא לן עד על לבבך בעמידה. ואי גאני אמידי, כגון איניש דאניס ולא מגני פרקיד כגון דמסתמיך לסטר ימיניה או לסטר שמאליה שרי ליה למיקרי ק"ש, אבל מפרקד אע"ג דמצלי אסור.
ואותן האנשים שאומרין כמנהג ארץ ישראל אנו עושין, הלא כך גורסין בתלמוד ארץ ישראל, תניא יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, אבל הלכה כבית הלל לעולם. ועוד באותו ענין בתלמוד ארץ ישראל עד שלא יצתה בת קול, המחמיר על עצמו כחומרי אלו וכחומרי אלו, עליו נאמר הכסיל בחושך הולך. כקולי אלו וכקולי אלו, רשע. אלא או כבית שמאי כקוליהון וכחומריהון, או כבית הלל כקוליהון וכחומריהון. אבל משיצאת בת קול, הלכה כבית הלל לעולם, וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה. ובתלמוד א"י בענין אותה הלכה, רב נחמן בר יצחק אמר עשה כדברי בית שמאי חייב מיתה, א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך על שעברת על דברי בית הלל. והנך אנשי דקא יתבין, וכי מטי זמן ק"ש קיימי בצפרא, עבדין כבית שמאי ועברין אדבית הלל. ואיכא בידייהו תרתי דרב נחמן בר יצחק ודבתר בת קול. וכי לימרו בית הלל בא הא שרו בעומדין, מימרינהו חסף תביר דלית ביה ממשא, מי קתני בית הלל אומרין קורין בין יושבין בין עומדין בין מטין. עומדין וקורין, יושבין וקורין קא תני. והכי קאמר, עומדין לא צריכי למיתב. יושבין לא מבעי להו למיקם. אלא כי אורחייהו. וכיון דאמרינן כל העובר כו', מאן דמשני מתקרי עברינא. ותו קא גרסינן בגמרא דא"י רב הונא רב אדי רב יוסף ר' יהודא בשם שמואל אמרי, צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד. מה אם היה יושב עומד לא אם היה מהלך עומד.
<h2>דף יא.</h2>
ודאי כי אורחא דכוליה עלמא דעיילי לבי כנישתא ומכנפין ויתבין, וקא אמרי פסוקי דזמרה כי יתבי, ופתחי ביוצר אור וחותמין ביוצר המאורות והבוחר בעמו ישראל כי יתבי הם, הכי נמי מיבעי להו למקרי ק"ש כי יתבי. והני דמתחזי דמחמירין אנפשייהו למימרא דמקבלון מלכות שמים בעמידה, טעות ותעות בידם והדיוטות ובורות ושטות זה. למה להו אשתבושי כולי האי, כבר קיימא לן הלכה כבית הלל בכל התורה כלה, ובכמה דוכתא גרסינן בגמרא בית שמאי לגבי בית הלל אינה משנה, ובכל פלוגתא דפליגי בית שמאי ובית הלל בכוליה לא מתוקמא הלכתא כבית שמאי אלא בשית. חדא, בפירקין ואלו דברים שבין בית שמאי לבית הלל, ב"ש אומרין מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים ובית הלל אומרין נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית. ואמרינן עלה אמר ר' יצחק ב"ר חמנא אמר רב הונא בכוליה פירקין הלכה כבית הלל לבר מהא דהלכה כבית שמאי. תניינא, מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומרין יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרין, יברך במקום שנזכר והלכתא כבית שמאי, מתרי תלמידי, ומדרבה בר בר חנה עדיפא מתרווייהו. דברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן הויא פת. תליתאה, סוכה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו, דקא אמרינן אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב הונא, הלכתא צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו, אמר ליה ר' אבא כמאן, כבית שמאי, ואלא כמאן. איכא דאמרי, א"ל ר' אבא דאמר לך מני, בית שמאי היא ולא תזוז מינה. אע"ג דאיכא אתקפתא דרב נחמן, הא מסקינן ליה דבתרי פליגי, פליגי בסוכה גדולה ובסוכה קטנה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו, שבית שמאי פוסלין ובית הלל מתירין והלכתא כבית שמאי. ותרתין בהתכלת, כמה חוטין הוא נותן, בית שמאי אומרין ארבעה ובית הלל אומרין שלשה. וכמה תהא משולשת, בית שמאי אומרין ארבע ובית הלל אומרין שלש. והלכה כבית שמאי בתרווייהו. ותו, סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין. ואע"ג דקא תני והלכה כדברי ב"ה, הא משום כסות לילה אהדריה כבית שמאי. הרי שית כבית שמאי. ולר' אושעיה דמתני איפכא, בית שמאי אומרין נוטלין לידים ומכבדין את הבית ובית הלל אומרין מכבדין ונוטלין לידים בצרן להו. ותו ארבע דתנן בבחירתא חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. אבל בכוליה תנאי הלכה כבית הלל. והני לא סגי להו דלא עבדי כבית הלל אלא אפילו כדברי בית שמאי נמי לא עבדי. דאי כבית שמאי בצפרא מעומד ברמשא מוטה, ואינון לא שנא צפרא ולא שנא רמשא מעומד, יש לך כסילות גדולה מזו. מכדי מאן תקינו ק"ש ערבית ושחרית, רבנן. נזיל בתריהון, כי היכי דנהיגי בתרין מתיבתא ובכל אספמיא ובכל קהלות ישראל שבארץ אשכנז כולם זכורים לאלף טובות וברכות. שכולם מלאים תורה ומצות כרמון ומעשיהם מעשים נאים ומחמירין בבדיקת טריפה וטבילת הנדה ובכל מה שראוי להחמיר, אבל בקרית שמע מיושב.
ואין להוסיף דבר על ה' ימלוך לעולם ועד. מפני מה, שיש מי שטועה בו ואומר מה שלא תקנו חז"ל כאן, בגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם בא"י גא"י. וא"א דברים אחר אמת ויציב, כדי שיסמוך גאולה לתפלה. ואסור לספר עד שיאמר יהיו לרצון אמרי פי, ומיד צריך לעמוד בתפלה כדי שיהא מתפלל מתוך דברי תורה. דתנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך ב' לפניה וב' לאחריה, וקא מתני עלה בתלמוד ירושלמי ר' סימון בשם ר' ישמעאל בר נחמן אומר על שם והגית בו יומם ולילה, ותהי הגיית היום והלילה שוין, רבי יוסי בר אבין בשם ריב"ל אומר על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, רב נחמן בשם ר' מונא אומר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו מקיים והגית בו יומם ולילה.
שאילו מקמי רב נטרונאי בליל שבת בברכות אחרונות שבק"ש אומר ברוך ה' לעולם כשאר ימות החול, או אומר ושמרו, ובלילי יום טוב לא כך ולא כך, כאי זה צד ראוי לומר. ושדר הכי. מדברי חז"ל ברכה זו אינה כל עיקר, כברכה חמישית, שכך שנינו בשחר מברך שתים לפניה, כגון יוצר המאורות והבוחר בעמו ישראל, ואחת לאחריה כגון גאל ישראל. ובערב מברך שתים לפניה, שהן מעריב ואוהב, ושתים לאחריה כגון גאל ישראל ושומר עמו ישראל. ותו לא.
ועומד שליח צבור ומתחיל ואומר. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ומברך ברכו את ה' המבורך. ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ופותח ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים. ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו. בורא יום ולילה גולל אור מפני חושך וחשך מפני אור. מעביר יום ומביא לילה ומבדיל בין יום ובין לילה ה' צבאות שמו. חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד, ברוך אתה ה' המעריב ערבים. אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת. על כן ה' אלהינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך ובמצותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה, ואהבתך לא תסור ממנו עד נצח נצחים. ברוך אתה ה' אוהב את עמו ישראל. וקורא ק"ש שמע ישראל וגו' עד אני ה' אלהיכם אמת ויציב וכו', הדבר הזה עלינו לעולם ועד, אמת אלהי עולם הוא, צור יעקב מגן ישענו לדור ודור הוא קיים וכו', ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. ודבריו וכו' עלינו ועל אבותינו ועל בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות וכו', וגואל אבותינו צורנו וצור ישועתנו פודנו ומצילנו מעולם הוא שמך ואין לנו אלהים זולתך. עזרת אבותינו אתה וכו', עד אפסי ארץ, אשרי איש שישמע למצותך וכו' ומלך גבור לריב ריבם, אמת אתה הוא ראשון וכו', ומבלעדיך אין לנו מלך גואל עוזר ומושיע, במצרים נגלית, כל בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת, זדים טבעת וכו'. על זאת שבחו אהובים לאל ונתנו וכו', מגביה שפלים משפיל גאים מוציא אסירים פודה ענוים עוזר דלים עונה לעמו בעת שועם אליו. תהלה לאל עליון ברוך הוא ומבורך, משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו וכו'. שבחו גאולים לשמך על שפת הים יחד כלם הודו והמליכו ואמרו. ה' ימלוך לעולם ועד. ברוך אתה ה' גאל ישראל.
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וקורין ק"ש אמת ואמונה כל זאת קיים עלינו כי הוא ה' אלהינו ואנחנו ישראל עמו. אמת מלכנו ואין זולתו. הפודנו מיד מלכים הגואלנו מכף כל עריצים, האל הנפרע לנו מצרינו ומשלם גמול לכל אויבי נפשנו. השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, המדריכנו על במות אויבינו וירם קרננו על כל שונאינו, העושה לנו נקמה בפרעה ואותות ומופתים באדמת בני חם. המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוציא עמו ישראל מתוכם לחירות עולם. המעביר בניו בין גזרי ים סוף ואת רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע, וראו בניו את גבורתו שבחו וכו' עד נורא תהלות עושה פלא. מפי עוללים ויונקים שירה שמעת על הים, יחד כלם הודו והמליכו ואמרו, ה' ימלוך וגו'. ויקיים לנו ה' אלהינו מלכותו כבודו ותפארתו קדושתו וקדושת שמו הגדול. הוא ה' אלהינו יחוס וירחם עלינו וירויח מהרה מכל צרותינו וימהר לגאלנו גאולה שלמה מקרוב. ברוך אתה ה' גאל ישראל. השכיבנו ה' אלהינו לשלום. והעמידנו מלכנו לשלום ולחיים, ופרוש עלינו סוכת שלומך והגן בעדנו ותקננו בעצה טובה מלפניך והושיענו למען שמך והסר מעלינו דבר חרב ורעב ויגון. ושבור שטן מלפנינו ומאחרינו. ושמור צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם כי שומרנו ומצילנו אתה. ברוך אתה ה' שומר עמו ישראל לעד. ועונין הצבור ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ברוך ה' מציון שוכן ירושלם הללויה. ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. יהי שם ה' מבורך מעו"ע. כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב בעבור שמו הגדול. כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך להשתבח בתהלתך. כל גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך ה' ויכבדו לשמך. אנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך. ברוך ה' ביום ברוך ה' בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו. כי בידך נפשות החיים והמתים אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת. אלהינו שבשמים יחד שמך קים מלכותך עלינו לעולם ועד. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת, באמור לציון מלך אלהיך. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, כי אין לנו מלך אלא אתה. ברוך אתה ה' המולך בכבודו תמיד הוא ימלוך עלינו לעולם ועד.
<h2>דף יא:</h2>
ואומר: ברכו את ה' המבורך ועונין הצבור ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ברכו ליחיד. ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הב"ה. ומרומם על כל ברכה ותהלה. שירו לאלהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלהים. בשכמל"ו. אמר ר' עקיבא בכל יום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע שחרית ופותח ואומר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, וכל גדודי מעלה עונין אחריו עד שמגיע לברכו. כשמגיע לברכו חיה אחת יש שם ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל ועליה אמר יחזקאל החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל ועליה אמר דוד וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, ונושאת את הכסא ועומדת באמצע הרקיע ואומרת בקול רם ברכו את ה' המבורך, וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. עד שלא יגמור הדבר מפיהם, שרפי הקודש מרעישים את העולם ואומרים בקול רם וגדול, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. עד שלא יגמור הדבר מפיהם, האופנים מתגלגלים ורועדים ומרעידים כל העולם ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו. ואותה חיה, עד שנגשים כל שרי מעלה וכל טפסרים וכל גדודים וכל מחנות וכל פמליא של מעלה, אומרת לחיה ששמה ישראל, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הא למדת כמה גדול כח ברכו, שהוא מטכסיסי מעלה, שאפילו המלאכים משתמשים בו ומברכים לבוראם. בוא וראה כמה חביב לפני הקב"ה מה שישראל אומרין לפניו קדוש. שהרי הזהיר ליורדי מרכבה ללמדנו באיזה ענין נאמר לפניו קדוש. ויש לנו להזהר ולעשות נחת ליוצרנו ולהעלות לפניו לריח ניחוח. וכן אמר להם, ברוכים אתם לשמים ולארץ יורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בתפלת שחרית ובתפלת המנחה בשעה שאתם אומרים לפני קדוש. ולמדו אותם ואמרו להם שאו עיניכם לרקיע כנגד בית תפלתכם בשעה שאתם אומרים לפני קדוש, שאין לי הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניכם נשואות לעיני ועיני מביטות בעיניכם בשעה שאתם אומרים לפני קדוש. שהקול היוצא מפיכם באותה שעה סודר ועולה לפני כריח ניחוח. והעידו להם מה עדות אתם רואים שאני עושה לקלסתר פניו של יעקב אביכם החקוקה לי בכסא כבודי. שבשעה שאתם אומרים לפני קדוש, אני כורע עליה ומגפף ומנשק ומחבק אותה וידי על זרועותי שלשה פעמים כמו שאתם אומרים לפני קדוש, כדבר שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו.
ולפני ישיבה, שאין דרכן של בני ישיבה לספר, אומרין ברכו ואין צריך לומר יתגדל. ולפני ישיבה אין אומרין ויתקלס. לא מפני שהוא גנאי אלא כך שמענו מאבותינו שהיו אומרים חייב אדם להזכיר כאן שבעה דברים משבחו של הקב"ה כנגד שבעה רקיעים. מי שאינו אומר ויתקלס כיון שאמר יתברך ואמר ששה הרי כאן שבעה, והאומר ויתקלס כיון דמפסיקין באמן ביתברך צריך שיהיו שבעה. ואין טעות לא ביד זה ולא ביד זה. ופותח שליח צבור ואומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים. המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. המלך המרומם לבדו מאז המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם. אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזנו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדנו. אל ברוך גדול דעה. התקין ופעל זהרי חמה. טוב יצר כבוד לשמו. מאורות נתן סביבות עזו. פינות צבאות קדושים רוממי שדי. תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו. תתברך ה' אלהינו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. תתברך צורנו מלכנו וגואלנו בורא קדושים. ישתבח שמך לעד מלכנו יוצר משרתים. אשר משרתיו כלם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלהים חיים ומלך עולם. כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים. כלם עושים באימה רצון קוניהם. כולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה. ומשבחין ומפארין ומקדישין את שם המלך הגדול הגבור והנורא קדוש הוא. כלם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה. ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה. קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. קדושה ליחיד. כיון שיגיע בנחת רוח אומר נהרי שמחה. נהרי ששון. נהרי גילה. נהרי רצון. נהרי אהבה. נהרי רעות. משתפכין ויוצאין מלפני כסא הכבוד ומתגברין והולכין בשערי נתיבות ערבות רקיע, מקול נגון כנורות חיותיו, ומקול רנת תופי אופנים, ומקול זמירות צלצלי כרובין. מתגבר ויוצא הקול בקול רעש גדול בקדושה, בשעה שישראל אומרין לפניו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. אמר ר' ישמעאל שלש כתות של מלאכי השרת אומרות קדוש בכל יום. כת אחת אומרת קדוש. וכת אחרת אומרת קדוש קדוש. וכת אחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. לאל ברוך נעימות יתנו למלך אל חי וקיים זמירות יאמרו ותשבחות ישמיעו. כי הוא לבדו פועל גבורות. עושה חדשות. בעל מלחמות. זורע צדקות. מצמיח ישועות. בורא רפואות. נורא תהלות. אדון הנפלאות. המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. ברוך אתה ה' יוצר המאורות. אהבה רבה אהבתנו וכו' ותלמדנו חוקי חיים כן תחננו, אבינו אב הרחמן וכו'. והאר עינינו במצותיך ודבק בלבנו תורתך ויחד לבבנו ליראה את שמך וכו' כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו וכו', ורחמיך וחסדיך אל יעזבונו נצח סלה ועד, והבא עלינו שלום מארבע כנפות הארץ והוליכנו קוממיות לארצנו כי אל פועל ישועות אתה, ובנו בחרת מכל עם ולשון, וקרבתנו לשמך הגדול באמת, ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה. הרי שתים לפניה.
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה. הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפה עמך בית ישראל ובצאצאינו ובצאצאי עמך בית ישראל ונהיה כלנו וצאצאינו מלומדי תורתך ויודעי שמך ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל ברחמים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וידבר ה' אל משה לאמר. צו את בני ישראל וגו' עד ריח ניחוח לה'. ובשבת מוסיף וביום השבת שני כבשים וגו' עד על עולת התמיד ונסכה. וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. איזהו מקומן של זבחים וגו' עד ואינו נאכל אלא צלי. ר' ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה וכ' עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. וסדר שכתבנו לקרוא בצו ולשנות באיזהו מקומן ולדרוש בר' ישמעאל, כך מצוי בשאלות ותשובות, וכך מנהג ישראל באספמיא וראיה מנין, דאמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה מאי דכתיב ושננתם אל תקרא ושננתם אלא ושלשתם. לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, ומקשינן מי ידע שניא כמה חיי, ומשנינן לא צריכא, ליומי. ודקא תקינו מדרש חלופי תלמוד, דגרסינן בפרק מאימתי אמר רב יהודא אמר שמואל השכים לקרות קודם שיקרא ק"ש, צריך לברך. לאחר שקרא ק"ש אין צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה. ורב המנונא אמר למקרא צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ר' אליעזר אומר אף למשנה צריך לברך, לתלמוד אין צריך לברך. ר' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך. אמר רב חייא בר אשיאן זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי בספרא דבי רב, הוא תורת כהנים, ומקדים ומשי ידיה ומברך ומתני לן.
כהנים נושאין כפיהן בשחרית ובמוסף ובמנחה של תענית, חוץ מן מנחה של יום הכפורים שתחת מנחה נושאין את כפיהם בנעילה. וכהן שיש בידיו מומין בפניו או ברגליו לא ישא את כפיו, שנאמר ידיכם דמים מלאו. ושנו רבותינו אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, וזו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, אמר אביי נקטינן, לשנים קורא כהנים, לאחד אינו קורא, שנאמר אמור להם, לשנים ולא לאחד. וכן הלכה. ואמר ריב"ל כל כהן שמברך מתברך, שאינו מברך אין מתברך, שנאמר ואברכה מברכיך. ואריב"ל כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה. כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי. ואריב"ל כל כהן שלא נטל ידיו אסור לישא את כפיו, שנאמר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. מאי מברך, א"ר זירא אמר רב חסדא ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר כרעיה למיחת מאי אמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו כפרה לנו ואל יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. וכד מהדר אפיה מצבורא מאי אמר, אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך וגו'. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הצבור. ואמר רב חסדא אין שליח צבור רשאי לענות אמן עד שיכלה הדבור מפי הקורא, ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום. ואמר ר' זירא אמר רב חסדא אין הכהנים רשאין לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור שליח צבור שים שלום, ואין הכהנים רשאין לישא את כפיהם אלא כנגד כתפותיהם.
<h2>דף יב:</h2>
קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך. ככתוב ויגבה ה' צבאות במשפט, והאל הקדוש נקדש בצדקה. ברוך אתה ה' המלך הקדוש. וחותם המלך הקדוש כדתנן, כל השנה כולה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים שמתפללין בהן המלך הקדוש והמלך המשפט.
<h2>דף יג:</h2>
וכשהוא קורא ק"ש אסור ברמיזה ובקריצה ובהורית אצבע. דא"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב, הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעו. ותניא ר' אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתותיו ומורה באצבעותיו, עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל, משום דקא משוי ליה עראי. ותניא ודברת בם, עשה אותם קבע ואל תעשם עראי. ולשויה איניש בק"ש כל זמנא דקרי ליה כפרוזטגמא חדתא, דהיא פרוזטגמא חדתא דקב"ה, דלא מטרח עלן, דכתיב עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך, ענה בי. אמר ר' ברכיה מלך ששלח פרוזטגמא שלו למדינה, מה הם עושים כל בני המדינה, עומדין על רגליהון ופורעין את ראשיהן וקורין אותה ביראה באימה ברתת ובזיע. אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו לעד, אומר להם לישראל הדא קרית שמע פרוזטגמא דידי היא, לא הטרחתי עליכם לקרותה לא עומדים על רגליכם, לא פורעים את ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. ובמה שהקב"ה משתבח שאינו בא בטרחות, מאן דעביד איפכא לא יאות קא עבד, ותני כאן הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. הלכך מצותה של קרית שמע בישיבה.
וצריך אדם להאריך באחד, דתניא סומכוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת. אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. ולא יאריך יותר מדאי, אלא עד כדי להמליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם.
<h2>דף יד.</h2>
בעא מיניה אשייאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי שרוי בתענית מהו שיטעום, אכילה קביל עליה והא ליכא, או דילמא הנאה קביל עליה והא קא מתהני. א"ל טועם ואין בכך כלום. תניא נמי הכי מטעמת אינה צריכה ברכה, שרוי בתענית טועם ואין בכך כלום. ועד כמה, ר' אמי ור' אסי טעימי עד רביעתא.
אבל בשאר יומי אסור למיפק לאורחא מקמיה ק"ש ותפלה. דא"ר דימי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן אסור לצאת לדרך קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, וק"ש ותפלה כהדדי נינהו.
ובשביל בני אדם הבאים לבית הכנסת לאחר שיאמר שליח צבור ברכו, שאילו מקמי מתיבתא, מהו שיחזור ויאמר השליח בשעת עמידת הצבור להתפלל, ברכו את ה' המבורך ויענו ברוך ה' המבורך, אותן בני אדם הבאים בין הפרקים, בין גאולה לתפלת שחרית, ובין המולך בכבודו ערבית. ושדרו הכי, כך ראינו. שבתפלת ערבית בשביל הבאים בין הפרקים, אם רוצה אומר ברכו. אבל בשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה. ואל יפסיק, שכך שנינו ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, ואמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה.
<h2>דף טו.</h2>
וכשמגיע עת תפלת המנחה נוטל ידיו ואינו צריך לברך. ואם אין לו מים ליטול ידיו, אם יודע שיש מים לפניו עד ארבע מילין, ימתין עד שיגיע למקום מים ויטול ידיו ויתפלל, ואעפ"י שעובר זמן תפלה. אבל יותר מארבע מילין, יתפלל מיד ואל יבטל מן התפלה ואעפ"י שלא נטל את ידיו, מפני שאנוס הוא. ואעפ"י שאמרו אמר ליה רבינא לרבא, חזי מר ההוא מרבנן דאתא ממערבא, דאמר מי שאין לו מים ליטול ידיו, מקנח ידיו בצרור או בקסמית, ואמר ליה שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים, בנקיון כתיב, מידי דמנקי, עפר וצרורות נמי מנקי. ותו אמרינן רב חסדא לייט למאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. הני מילי לק"ש דבעי למקרי בעונתה, אבל לתפלה דרחמי הוא, דאימת דבעי מצלי, בעי לאהדורי. ועד כמה, עד ארבעת מילין. והני מילי לפניו, אבל לאחריו פחות ממיל חוזר, אבל מיל אינו חוזר.
וצריך לאגבוהי קליה כי היכי דלשמעו אזניה דכתיב שמע ישראל, השמע לאזנך מה שאתה מוציא בפיך. ואי קרי לה בכל לישנא נפיק, דכתיב שמע בכל לשון שאתה שומע.
וכדקרי איניש ק"ש מבעי ליה לאפסוקיה בין תיבה לתיבה, דתנן ששה דברים עשו אנשי יריחו, כדברי ר"מ שלשה ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים. כדברי ר' יהודה ששתן שלא ברצון חכמים, אלא על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם. שלשה שלא מיחו בידם, חד מינייהו כורכין את שמע. ותאנא כיצד כורכין את שמע, אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ולא היו מפסיקין. ר' יהודא אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ובגמרא דא"י כתוב בפירוש שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה. רבי יוסי ורבי זעירא ורבי אילא, שלא היו מפסיקין בין שמע לברוך. מכל מקום קא שמעינן לאפסוקי בין תיבה לתיבה ובין אחד לברוך.
<h2>דף טו:</h2>
ולא מבעי ליה לגמגומי מליה, דתני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם כדי שתהא למודה תמה, וכדי שיתן ריוח בין הדבקים. עני רבא בתריה כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, הכנף פתיל, תזכרו ועשיתם, אתכם מארץ. ומבעי ליה לאיניש לאפסוקי בין היום לתיבה דבתריה. דאמרינן בגמרא ההיא [פסחים נ"ו] גבי כורכין את שמע היכי עבדי, אמר רב יהודא אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין. רבא אמר מפסיקין היו, אלא שהיו אומרים בהדי על לבבך בבת אחת, דמשמע היום על לבבך ולא למחר, אלא לימא היום וליפסיק, והדר על לבבך. אשר אנכי מצוה אתכם היום וליפסיק, והדר ליקרי לאהבה. אמר רב חמא בר חנינא כל הקורא ק"ש באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון. אל תקרי בפרש אלא בפירוש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות.
וצריך להתיז ז' של למען תזכרו ואסור להפסיק בין ויאמר לאמת ויציב. אלא כשיאמר אני ה' אלהיכם, חייב לומר אמת מיד, דכתיב וה' אלהים אמת.
<h2>דף טז.</h2>
תני תנא קמיה דר' יוחנן טעה בין פרק לפרק ואינו יודע באיזה פרק, חוזר לפרק ראשון. באמצע הפרק, חוזר לתחלת הפרק. בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה... אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שלא אמר למען ירבו ימיכם אבל אם אמר למען ירבו ימיכם סרכיה נקיט.
<h2>דף יז.</h2>
מלכנו אלהינו, יחד שמך בעולמך. יחד מלכותך בעולמך, ויחד זכרך בעולמך. בנה ביתך, שכלל היכלך, קרב משיחך, פדה צאנך, ושמח עדתך. עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען כבודך, עשה למען מלכותך, עשה למען קדושת שמך, עשה למען גדלך ותפארתך, עשה למען מקדשך והיכלך, עשה למען משיח צדקך, עשה למענך ולא למעננו, הרחמן יזכנו לשני המשיח ולחיי העולם הבא. אלהי, עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי. עפר אני בחיי ק"ו במיתתי. והרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלמה, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אחטא, ומה שחטאתי מרוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין. אלהי, נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה. ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. פתח לבי בתורתך ולמצותיך תרדוף נפשי. וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. ופתח לי שערי חכמה שערי תורה שערי תפלה ותחנונים שערי פרנסה וכלכלה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.
<h2>דף כ:</h2>
ואסור לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, ואם שכח וטעם מקדש, דאמר רבה טעם מקדש. ומי שנאנס מחמת שכרות או מחמת שינה או מכל דבר שיש בו אונס ולא קידש בלילי שבת, מקדש בבקר, ואפילו כל היום כלו. ונשים נמי חייבות דאמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. ואמר מר זוטרא בר טוביה אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לאפוקי שריחו רע דלאו אורח ארעא, ולאפוקי נמי מגולה דלמא נפיל מידי. ואע"ג דעבר במסננת ולא אשכח ביה מידי אפילו הכי הקריבהו נא לפחתך. אבל יין מגתו שפיר דמי לקדושי עליה, דאמר רבא סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הכוס ואומר עליו קידוש היום וכן הלכה.
<h2>דף כא.</h2>
ומאן דמספקא ליה מילתא אי צלי אי לא צלי, אי קרא ק"ש אי לא קרא, אי אמר אמת ויציב אי לא אמר אמת ויציב, אי נמי אי בריך ברכת מזונא אי לא. וגבי שבעת המינין אי בריך אי לא בריך, היכי נעביד. הכי גרסינן, אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ספק לא קרא ק"ש אינו חוזר וקורא. ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אמת ויציב, חוזר ואומר אמת ויציב. ור' אלעזר אומר אפילו ספק קרא ק"ש חוזר וקורא ק"ש משום כבוד מלכות שמים. אבל ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל. ור' יוחנן אמר אפילו ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל. ר' יוחנן לטעמיה דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. והלכתא בכולהו הדר.
ואם טעה בשבת ופתח באתה חונן, גומר אותה ברכה וחוזר ואומר של שבת. דאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה, אבעי לן, בני בי רב דטעו בתפלת חול בשבת, מהו לגומרה. א"ל גומר אותה ברכה וחוזר לתפלת שבת.
ומאן דעאיל לבי כנישתא ומשכח צבורא קיימין, איהו נמי ליקום. אי יתבין, איהו נמי ליתוב. דלא ליתחזי כי בטל מן כוליה צבורא. הכי שדרו ממתיבתא. ולכשמסיימין תפלה חוזר ומקדש ונפטרין לבתיהון.
<h2>דף כא:</h2>
אבל ודאי קרא ק"ש ואתא ואשכח צבורא דקא קרו ק"ש, אומר פסוקא קמא לחודיה בהדייהו ותו לא. אי נמי ודאי התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין, הכי אמר רב יהודה אמר שמואל אם יכול לחדש דבר בתפלתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. אי נמי לא צלי ועאל לבי כנשתא ואשכח צבורא דמצלי, פליגי בה רב הונא ור' יהושע בן לוי, דהכי אמר רב הונא נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל, וריב"ל אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור לקדוש, יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ואמרינן במאי קא מפלגי, רב הונא סבר יחיד אומר קדוש, וריב"ל סבר אין היחיד אומר קדוש. ומסקינן דאין היחיד אומר קדוש. ותו אמרינן דכולי עלמא מיהת מפסק לא פסיק עד דעני קדוש. ואמרינן איבעי להו מהו שיפסיק אאמן יהא שמיה רבא מברך. ואע"ג דפשטינן דמפסיק, הדרינן ופסקינן דלא מפסיק.
וסדר תפלת ש"ץ היורד לפני התיבה כך הוא, אומר אבות וגבורות, וקודם קדושת השם אומר. כתר יתנו לך המוני מעלה וקבוצי מטה. יחד כולם קדושה לך ישלשו כמה שנאמר על ידי נביאך וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים ומתנשאים לעומתם ברוך יאמרו ברוך כבוד ה' ממקומו. ממקומך מלכנו תופיע ותושיענו ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו ובחיינו תשכן. תתגדל ותתקדש בתוך ירושלם עירך לדור ודור ולנצח נצחים. ועינינו תראנה במלכותך כדבר האמור בשירי עזך מפי דוד משיח צדקך, ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.
ולא מבעי ליה לאינש למיבטל ולאיתמנועי מקידושא דסדרא ומיהא שמיה רבא מברך דאגדתא, דמלתא רבתא היא קמי קודשא בריך הוא. ומאי רבותא, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות. ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות. ואמר רבא וכל יום ויום קללתו מרובה משל חברו דכתיב בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר. הי בקר, אי נימא בקר דלמחר, מי ידע מה הוי, אלא דחליף. ואלא עלמא אמאי מקיים, אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, שנאמר ארץ עיפתה כמו אופל לצלמות ולא סדרים ותופע כמו אפל, טעמא דאין סדרים הא יש סדרים ותופע מאפל ומאי סדרים, קידושא דסידרא.
והכי שדר רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא. כך מנהג של שתי ישיבות לומר בקדושת כתר אז בקול רעש גדול, וממקומך מלכנו וכו'. ובמוסף של שבת ושל יום טוב ושל יום הכפורים ובנעילה אנן אומרין פעמים וכו', ולהיות לכם לאלהים. אבל בראשי חדשים ובחולו של מועד אין אנו אומרין. ואלו שיש ביניכם שנראין כמדקדקין וגורעין ומוסיפין, לא יפה הם עושים, שמשנין ממנהג שתי ישיבות. ומנהג שלנו אין משנין ממה שאמרו חז"ל בתלמוד בין בשבתות בין בימים טובים ואי מיקלעינן למקום ואמר חזן מאי דלא דמי, מסלקינן ליה. ורב שר שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא שדר הכי. לומר בתפלה של שחרית בשבתות ובימים טובים וביום הכפורים "פעמים", אין מנהג בישיבה ובבל כולה, אלא בתפלת מוסף בלבד, וביום הכפורים אף בנעילה. מפני שכשנגזרה גזרה על שונאיהן של ישראל שלא לקרות ק"ש כל עקר, היה אומר אותה ש"ץ בהבלעה בעמידה בכל תפלה דשחרית, בין בחול בין בשבת. כיון שבטלה הגזרה והיו פורסין את שמע כתקנה ומתפללין, בקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזרה ק"ש למקומה, אלא אמרו חז"ל שבאותו דור נקבע אותו במוסף שאין בה ק"ש. ולמה קבעוה במוסף, כדי שיתפרסם הנס לדורות. לפיכך במוספין הוא דאומרה, בתפלת שחר אין אומרו שהרי קרו ק"ש כתקנה.
קדושה ליחיד. ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו וכי גנב אתה או קוביוסתוס אתה, שאתה מתיירא מן השחר. אמר לו לא גנב אני ולא קוביוסתוס אני אלא מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מסייע ליה לרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום. אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש. ואחת אומרת קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. מתיבי, חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה בכל שעה שירצו, ואלו מלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבת, ואמרי לה פעם אחת בחודש, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת לעולם. ולא עוד אלא שישראל מזכירין את השם לאחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואלו מלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר שלש תיבות, שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ולא עוד אלא שאין מלאכי השרת רשאין לומר שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה, שנאמר ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים, תיובתא דרב חננאל אמר רב. אימא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והא איכא ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. ההוא אופנים הוא דקאמרי לה. ואי בעית אימא כיון דאיתיהיב רשותא, איתיהיב. ועמו ישראל ממליכין שמו ואומרין ה' ימלוך לעולם ועד.
קדושה ליחיד. והיא הגדה המדברת בכבוד העתיד לנעים זמירות ישראל ולצדיקים. ובשעה שירדתי מלפניו שמעתי קול מדבר בלשון ארמי ובלשון הזה היה מדבר. מקדשא קדישא לחורבא והיכלא לנור דליק ודירתא דמלכא תנטר צדיותא, ובני מלכא לקטלא, וחדוותיה דמלכא תנטר ארמלתא. בתולן ועולימן לבזא, ומדבחא דכיא לאסתאבא, ופותרא דמתקן יבזתיה בעלי דבבא, וירושלם לצדו, וארעא דישראל לזיע. באותה שעה כיון ששמעתי את קול החזק הזה נרתעתי ונדממתי ונפלתי לאחורי עד שבא הרפיאל הדריאל הדרניאל אשר נתן בי רוח ונשמה והעמידני ואמר לי, ידידי מה עלתה לך. אמרתי לו, הדר זיוי, שמא אין תקנה לישראל. אמר לי, ידידי בא ואכניסך לגנזי ישועות ולגנזי נחמות. הכניסני לגנזי ישועות ולגנזי נחמות. וראיתי כתות של מלאכי השרת שהם יושבים ואורגים בגדי ישועות ועושין כתרי חיים טובים ואבנים טובים של מרגליות קבועות בהן, ומרקחים כל מיני בשרים וממתיקים יינות לצדיקים לעתיד לבא. וראיתי כתר אחד משונה מכל הכתרים וחמה ולבנה ושנים עשר מזלות קבועים בו. אמרתי לו הדר זיוי, כתרים הללו למי. אמר לי לישראל. וכתר משובח זה למי, אמר לי לדוד מלך ישראל. אמרתי לו, הדר זיוי הראני כבודו של דוד. אמר לי, ידידי, המתן לי שלש שעות עד שיבא דוד לכאן ותראה בגדולתו. תפשני והושיבני בחיקו. אמר לי מה אתה רואה, אמרתי לו אני רואה שבעה ברקים שהן רצין כאחד. אמר לי, בני כבוש עיניך שלא תזדעזע, הללו יצאו לקראת דוד. מיד רעשו כל האופנים ושרפים וחיות הקודש ואוצרות שלג ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים, ומלאכי השרת להוטי זבול, ואמרו למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע. ושמעתי קול רעש גדול שבא מעדן ואומר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. והנה דוד מלך ישראל בראש וכל מלכי בית דוד אחריו וכל אחד ואחד כתרו בראשו וכתר מלך דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו. כיון שעלה דוד למדרש גדול שברקיע מוכן לו כסא של אש שהוא ארבעים פרסאות גבוה, כפלים ארכו וכפלים רחבו. וכיון שבא דוד וישב לו על כסא שלו המוכן כנגדו כסא של קונו. כל מלכי בית דוד יושבין לפניו ומלכי בית ישראל אחריו. מיד אומר דוד שירות ותשבחות שלא שמעתן אוזן מעולם. וכיון שפתח ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, פתח מטטרון וכל המזלות ואמרו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. וחיות הקודש משבחות ואומרות ברוך כבוד ה' ממקומו. והרקיעים אומרים ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. והארץ אומרת ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. וכל מלכי בית דוד אומרין והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ויש אומרין קדושה זו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, שנים שרפים עומדין מימינו של הקב"ה ואחד משמאלו, שש כנפים לכל אחד, בשתים יכסה פניו שלא יראו פני שכינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יביטו פני שכינה, כדי לשכח גזירת העגל, ובשתים יעופף. שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ואינן יודעות מקום לכבודו. ועומדות באימה ביראה ברתת ובזיע שלא יאכל אש אוכלת לאש של מלאכים, ומזיעת פניהם נהר של אש מושך ויוצא מלפניו, שנאמר נהר די נור נגיד ונפיק מן קדמוהי. ולפי שאינן יודעות מקום כבודו. עונות ואומרות בכל מקום שכבודו שם ברוך כבוד ה' ממקומו. ועמו ישראל מיחדים שמו הגדול בכל יום פעמים באהבה ואומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הוא משיבן לישראל אני ה' אלהיכם מציל אתכם מכל צרה. אל, כמאמרך אדוננו צדיק ישראל מיחלי צדקך סלה, צדקותיך רוממו לרומם לך. יפצחו פה ויאמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. וימליכוך ככתוב בדברי קדשך ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. ואומר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו וגו'.
<h2>דף כד:</h2>
תנו רבנן המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה, והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר, והמגהק והמפהק בתפלתו הרי זה מגסי הרוח, והמתעטש בתפלתו סימן רע לו, ויש אומרים הרי זה מכוער, והרק בתפלתו כאלו רק בפני המלך. המשמיע קולו בתפלתו, לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש, אבל אינו יכול לכוין את לבו בלחש, לית לן בה. והני מילי ביחיד אבל בצבור לאו אורח ארעא. המגהק והמפהק בתפלתו, הני מילי מלמטה, אבל מלמעלה לית לן בה. המתעטש בתפלתו, הני מילי מלמטה, אבל מלמעלה סימן יפה לו, דאמר ר' זירא הא מלתא אבלעא לי בי רב המנונא ותקילא לי ככולי תלמודאי, המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, כשם שעושין לו נחת רוח מלמעלה כך עושין לו נחת רוח מלמטה.
הרק בתפלתו, הני מילי דשדי לקמיה, אבל מבלע במניה לית לן בה דאמר רב יהודה היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק, מבליעו בטליתו. אם היתה טליתו נאה, מבליעו באפרקסיתו. ואי אינש דאנינא דעתיה הוא, שדי ליה לאחוריה ומסתיה, דאמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב אשי ואיזדמן ליה רוקא ופתקיה לאחוריה. אמרי ליה לא סבר לה מר מבליעו באפרקסיתו, א"ל לדידי אנינא דעתאי.
ר' זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודא דבעי למיסק לארץ ישראל, דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'. אמר איזיל אשמע מלתא מבית ועדא והדר איפוק, אזל ואשכח תנא דקא תני קמיה דרב יהודה, היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל. איכא דאמרי הכי תנא קמיה, היה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק ארבע אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הריח וחוזר ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו, בחיינו חרפה וכלמה, אחריתנו רימה ותולעה. ומתחיל ממקום שפסק. אמר אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי.
<h2>דף כו.</h2>
לא יאמר חזן במנחה רצה ולא שים שלום. אלא יאמר מן רצה, ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ותחזנה עינינו וכו'. שלום רב על ישראל תשים לעולם כי אתה הוא מלך ואדון השלום ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום.
וכשהולך לבית הכנסת אומר: אשרי יושבי ביתך וכו', ומקדש עד לעילא. ומתפללין י"ח בלחש: ושליח צבור אומר אבות וגבורות וקדושת השם. ואומר קודם קדושת השם כתר יתנו לך. ומסיים עד עושה שלום, כדרך שמתפללין בשחרית, ונופלין על פניהם ושואלין כל צרכיהן. ואומר ואנחנו לא נדע מה נעשה, וקדיש כולו עד לעילא עד עושה שלום במרומיו וכו'. אבל כהנים אין נושאין כפיהן משום דשכיחא שכרות ואסור, דשכור לא ישא את כפיו.
ויחיד המתפלל תפלת מנחה אומר במקום קדושה. קדושה ליחיד. בכל יום ויום בהגעת תפלת המנחה. מלך הדור יושב ומדבר לחיות. עד שלא יכלה הדבר מפיו, חיות הקדש יוצאות מתחת כסא הכבוד, פיהם מלא רנה וכנפיהם גילה. ידיהם מנגנות, רגליהם מרקדות ומקיפות וסובבות את מלכם. אחת מימין ואחת משמאל, אחת מלפניו ואחת מלאחריו. ומגפפות אותו ומנשקות אותו, ומפרעות פניהם. הם מתפרעות, ומלך הכבוד מכסה פניו. והיה ערבות הרקיע מתבקע ככברה מפני הדר זיו יופי תואר חמדה חמלה תאוה זוהר שבח מראה פניהם, כדבר שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. והמלאכים כשהם מזמרים נחלקים לשלש שורות של אלף אלפי אלפים ורבבות. כת אחת אומרת קדוש וכורעת ונופלת על פניה. כת אחת אומרת קדוש קדוש וכורעת ונופלת על פניה, וכת אחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. וכורעת ונופלת על פניה. והחיות מתחת כסא הכבוד עונות אחריהן ואומרות ברוך כבוד ה' ממקומו. ואתה ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון ככתוב בדברי קדשך ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה.
ובערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נוהגין לומר פיטום הקטורת אבל לא השיר. מאי טעמא שזכר למקדש אומר אלו. ולמה אומר פיטום הקטורת בבקר ובערב, והשיר בבוקר בלבד, לפי שזה היתה מצותו נעשית בבוקר ובערב, וזה לא היתה מצותו נעשית אלא בבקר.
<h2>דף כז.</h2>
ואסור למחלף קמי מאן דקאי בצלותא דאמר ר' יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין, מאי טעמא דמפסקה לצלותייהו.
<h2>דף כז:</h2>
אמר רב יהודה לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. ותניא ר' אלעזר חסמא אומר המתפלל כנגד רבו, והמתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
וכך אמר רב נטרונאי ריש מתיבתא, תשעה באב שחל להיות בשבת, להבדיל בשבת אי אפשר, שכשתקנו חז"ל תקנה כדרב תחליפא בר אבימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס דוקא דאין לו יין במוצאי שבת, אבל במקום שמצוי יין אין עושין כן, וזה שיש לו יין אסור בו באותה שעה. דאמר מר ערב תשעה באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין וליפטר מן ההבדלה כל עיקר אי אפשר, שהרי לא טעם כלום משנכנס חול, הלכך אין תקנה אלא להבדיל למוצאי תשעה באב, וכך אנו נוהגין, וכך ראינו רבותינו עושים, אבל לא על האור.
ואמרינן בפ' תפלת השחר עד חצות, אמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רשות או חובה, רבן גמליאל אומר חובה ור' יהושע אומר רשות. והלכה כדברי האומר חובה, ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות. לשמואל דאמר הלכה כדברי האומר חובה, בתר שומר ישראל לאלתר סמכינן תפלה. ולרבא דאמר הלכה כדברי האומר רשות, פסקינן בקדישא, למימר דסיימינן. וקיימא לן כל רב ושמואל דשביקא פלוגתייהו סתמא ולא פסיקא הלכתא לא כמר ולא כמר, הלכתא כרב באיסורא וכשמואל בדינא. והכא באיסורא קמפלגי והלכתא כותיה דרב. וכיון דהלכתא כותיה דרב דאמר רשות, אתו בתראי ותקינו בתר שומר ישראל למימר פסוקי דאית בה שבחות וזמירות, וכיון דאמר פסוקי, תקינו בתרייהו ברכה. דבר זה בחול, אבל בשבת כיון דשכיחי מזיקין וצריכין ישראל למיעל לביתהון מכי ליחשך משום סכנת שעירין, אי נמי מקמי איעקורי שרגא, סליקוה והעמידוה אדתנן, בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. וכך מנהג בישיבה שלנו ובבית רבינו שבבבל. והכי אמר רב שר שלום נמי. בליל שבתות ובלילי ימים טובים במעריב למימר שומר עמו ישראל לעד. ובבית רבינו אין מנהג, אלא תחת שומר עמו ישראל חותמין פורס סוכת שלום עלינו ועל עדת עמו ישראל ועל ירושלים, ואין אומר אחריה כל עיקר אלא קדישא לאלתר, ובשאר כנסיות ובשאר מקומות אומר שומר עמו ישראל לעד, ואומר ושמרו בני ישראל וחותמין. אבל ברוך ה' לעולם, אין אומרים לא בישיבה אחרת ולא בבבל כלה.
והכי אמר רב שר שלום ראש ישיבת גאון יעקב של עיר מחסיא, שמותר ליפול על פניו ולבקש רחמים אחר תפלת ערבית ואפילו בצבור. וכך מנהג בבית רבינו שבבבל שנופלין על פניהם ערבית חוץ מערב שבת.
<h2>דף כח:</h2>
ואסור לאיניש כי מצלי בהדי צבורא למקדם צלויי לחודיה מקמיה צבורא.
קא תני תנא בברייתא שמונה עשרה. ותנן נמי במתניתין רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. ומתנינן בגמרא הני תמני סרי כנגד מאי, אמר הלל בריה דשמואל בר נחמני כנגד שמונה עשרה הזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים. רב יוסף אמר כנגד שמונה עשרה הזכרות שבקרית שמע. ור' תנחום אמר ריב"ל כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה. ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. עולא אמר כדי שיראה איסר שכנגד לבו. ר' חנינא אמר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך. רבא אמר והוא דמצער נפשיה וכייף רישיה ומתחזי כמאן דכרע. ולא לעביד כזרנוקא. ומקשינן הני תמני סרי, תשסרי הויאן. אמר ר' לוי ברכת המינין ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה, להלל — כנגד אל הכבוד הרעים. לרב יוסף — כנגד אחד שבק"ש. לר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי — כנגד חוליא קטנה שבשדרה. תניא צבוע זכר לאחר ז' שנים נעשה וכו' עד שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, ואמרינן והני מילי דלא כרע במודים. ובגמרא דא"י מתני הכי, ר' יוסי בר' אבין בשם רב זביד, אחת לשבע שנים הקב"ה מחליף את עולמו וכו', בר שזרתא דנונא, מתעבדא נדל. ודבר נשא — חויא. אימתי, בזמן שאינו כורע כל קומתו עד השיזרה.
ועומדין בתפלה ומתפללין: ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. מלך עוזר ומושיע ומגן. ברוך אתה ה' מגן אברהם. וכורע תחלה וסוף דאמר ר' חנינא סבא משמיה דרב [ברכות יב.] כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, מאי טעמה דכתיב ה' זוקף כפופים. אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל (ובימות הגשמים אומר משיב הרוח ומוריד הגשם). מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים סומך נופלים רופא חולים מתיר אסורים ומקיים אמונתו לישני עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה. ונאמן אתה להחיות מתים ברוך אתה ה' מחיה המתים. לדור ודור המליכו לאל כי הוא לבדו מרום וקדוש, ושבחך אלוהינו מפינו לא ימוש לעולם ועד כי מלך גדול וקדוש אתה. ברוך אתה ה' האל הקדוש. אתה חונן וכו'. וחננו מאתך דעה ובינה והשכל. ברוך אתה ה' חונן הדעת. השיבנו אבינו וכו'. ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה. סלח לנו אבינו וכו' כי פשענו כי טוב וסלח אתה. ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח. ראה בעניינו וריבה ריבנו וגאלנו במהרה למען שמך כי גואל חזק אתה. ברוך אתה ה' גואל ישראל. רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו כי אל רופא רחמן אתה. ברוך אתה ה' רופא חולי עמו ישראל. ברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן (טל ומטר ל)ברכה על כל פני האדמה ורוה פני תבל, ושבע את העולם כלו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך. שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל מיני פורענות, ועשה לה תקוה ואחרית שלום. חוס ורחם עלינו ועל כל תבואתה ועל כל פירותיה, וברכה כשנים הטובות בטללי ברכה וחיים ושובע ושלום. ברוך אתה ה' מברך השנים. ומיום ששים של תקופת תשרי עד תפלת מנחה, ותפלת מנחה בכלל, של ערב יום טוב הראשון של פסח שואל כך, ותן טל ומטר וכו' ומאחר תפלת מנחת ארבעה עשר בניסן שהוא ערב יום טוב אינו שואל טל ומטר בברכת השנים עד שיגיע יום ששים של תקופת תשרי, וביום ששים גופו שואל, דאיבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים, ופליגא בה רב ושמואל ואתא רב פפא ופסקה יום ששים כלאחר ששים. תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקרא דרור לקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו. ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל. השיבה שופטנו כבראשנה ויועצינו כבתחילה ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים בצדק ובמשפט ברוך אתה ה' מלך אוהב צדקה ומשפט. ולמלשינים אל תהי תקוה וכל הזדים כרגע יאבדו וכל אויבינו מהרה יכרתו ועושי זדון מהרה תעקר ותשבר ותכניע בימינו. ברוך אתה ה' שובר רשעים ומכניע זדים. על הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק יהמו נא רחמיך ה' אלהינו ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש. ברוך אתה ה' משען ומבטח לצדיקים. על ירושלים עירך ברחמים תשוב ושכון בתוכה כאשר דברת ובנה אותה בנין עולם בימינו. ברוך אתה ה' בונה ירושלים. את צמח דוד מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום. ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה. שמע קולנו ה' אלהינו ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו כי אל שומע תפלותינו אתה, ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו, כי אתה שומע תפלת כל פה. בא"י שומע תפלה. רצה ה' אלהינו בעמך ישראל ובתפלתם, והשב עבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון. מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך. הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך ומעולם קוינו לך, ולא הכלמתנו ה' אלהינו. לא עזבתנו ולא הסתרת פניך ממנו. ועל כולם יתברך ויתרומם שמך מלכנו לעולם ועד. וכל החיים יודוך סלה ויהללו לשמך הטוב באמת. ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות. שים שלום טובה וברכה חסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך, וברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך. כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים אהבה וחסד צדקה ורחמים. וטוב בעיניך לברך את עמך ישראל ברחמים בכל עת, ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום.
ולא מבעי ליה לאיניש לאוסופי אסדר צלותא דכתבינן לעיל, דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. ואמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא ואמרי לה במתניתא תאנא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. תנו רבנן מנין שאומרים אבות, תלמוד לומר הבו לה' בני אלים. ומנין שאומרים גבורות, ת"ל הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושת השם, ת"ל הבו לה' כבוד שמו, השתחוו לה' בהדרת קודש. ומה ראו לומר בינה לאחר קדושת השם, דכתיב והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו, וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה. ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו. אי הכי לימא רפואה בתר תשובה, לא ס"ד דכתיב וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. אלמא בתר תשובה סליחה היא. ומאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי, כתיב התם קרא אחרינא, הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה. ואלא הכתיב ושב ורפא לו, ההיא רפואה לאו דחלאים היא. ההיא רפואה דסליחה היא. ומה ראו לומר גאולה בשביעית, א"ר חייא בר אבא מתוך שישראל עתידין להגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית. והאמר מר בששית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי התחלה דגאולה היא, והתחלה דגאולה מיהא בשביעית הויא. ומה ראו לומר רפואה בשמינית א"ר אחא ואיתימא ר' לוי מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה, לפיכך קבעוה בשמינית. ומה ראו לומר ברכות השנים בתשיעית, אמר ר' אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים, דכתיב שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא. ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה. ומה ראו לומר קבוץ גליות אחר ברכת השנים, דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא, וכיוון שיתקבצו גליות בא משיח ועושה דין ברשעים דכתיב ואשיבה ידי עליך ואצרף כבור סיגיך, וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה, ויועציך כבתחילה. וכיון שנעשה דין ברשעים כלו המינים. וכולל זדים עם המינים דכתיב ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' יכלו. וכיון שכלו המינים, מתרוממות קרנות צדיקים, שנאמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. וכולל גרים עם הצדיקים, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתך גר. והיכן מתרוממות קרנות צדיק, בירושלים. שנאמר ודרשו את שלום העיר. וכיון שבאו לירושלים, בא דוד. שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם. וכיון שבא דוד, באתה תפלה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. וכיון שבאת תפלה באתה עבודה, שנאמר עולותיהם לרצון על מזבחי. וכיון שבאת עבודה באתה הודאה שנאמר זובח תודה יכבדנני. ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. ולימרה מקמי עבודה. מי כתיב לעשות מעשות כתיב. ולימרה בתר עבודה. דכתיב זובח תודה. ומאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי, מסתברא עבודה והודאה חדא מילתא היא. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, וברכה דקב"ה שלום הוא, שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה' למי שמשמיע כל תהלתו. אבל בתר דמסיים צלותיה אי בעי למימר וידוי אי נמי מידי בעו, רשות בידיה.
<h2>דף כט.</h2>
אמר רב יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו, בברכת המינין, מעלין אותו. חיישינן שמא מין הוא. ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל, כשלא התחיל בה, אבל התחיל בה גומרה.
שב דשבתא, כדבעינן למיכתב לקמן כנגד מאי, אמר רב תחליפא בר' שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. תשעה דמוספי דריש שתא, כדבעינן לסדורי לקמן כנגד מאי, אמר רבא דמן קרתגינא כנגד תשע אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, דאמר מר בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה.
<h2>דף כט:</h2>
והמהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה: אחרים אומרים. צרכי עמך מרובים ודעתן קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה, והטוב בעיניך עשה. ברוך אתה ה' שומע תפלה. אמר רב הונא הלכתא כאחרים. ומאן דבעי לצלויי הביננו בדוכתא דחלתא טפי, מצלי תפלה קצרה כאחרים, ואע"ג דלייט אביי אמאן דמצלי הביננו, הני מילי במתא אבל באורחא דאיכא דחלתא, הביננו צריך, אבל מצלי צלותא דאחרים. וזו היא תפלת הביננו. הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך ותורתך לסלוח לנו ולהיות גאולים. ורחקנו ממכאוב ודשננו בנאות ארצך, ונפוצים מארבע תקבץ. והתועים בדבר משפט בדעתך ישפוטו, ועל הרשעים תניף ידך. וישמחו צדיקים בבנין עירך ותיקון היכלך ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה. ברוך אתה ה' שומע תפלה. ומאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה דאחרים. איכא, דהביננו בעי תלת קמייתא ותלת בתרייתא, וכי עייל למתא לא בעי לצלויי שמונה עשרה, תפלה קצרה לא בעי תלת קמייתא ותלת בתרייתא, וכי עייל למתא בעי לצלויי שמונה עשרה. הביננו מעומד, תפלה קצרה אפילו מהלך.
א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרוי ולא תרתח דלא תחטא. וכשאתה יוצא לדרך, המלך בקונך וצא. ומאי ניהו תפלה של דרך, אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום, ותסמכני לשלום. ותצעידני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב על הדרך, בא"י שומע תפלה.
<h2>דף ל.</h2>
אמר אביי לעולם לשתיף איניש נפשיה בהדי צבורא דלימא בלשון רבים שתוליכנו ותסמכנו. אימת מצלי לה, אמר רב יעקב אמר רב חסדא משעה שהחזיק בדרך, מכי נפיק ומסגי. ועד כמה, עד פרסה. דאפילו נפק לאורחא דחד פרסה צריך לצלויי תפלת הדרך. והיכי מצלי לה, רב חסדא אמר מעומד, ורב ששת אמר אפילו מהלך. רב חסדא ורב ששת הוו קא אזלי באורחא, קם רב חסדא וקמצלי תפלת הדרך. א"ל רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא, א"ל קאי ומצלי תפלת הדרך. א"ל אוקי לדידי נמי מהיות טוב אל תקרי רע.
[ב"ב כה:] אמר רב יצחק הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין. וסימנך שלחן בצפון ומנורה בדרום. ריב"ל אמר לעולם ידרים שמתוך שמחכמתו מעשרתו, שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. ומקשינן והאמר ריב"ל שכינה במערב, ומשנינן דמצדד אצדודי. אמר ליה רבי חנניה לרב אשי כגון אתון דיתביתו לציפונא דארעא דישראל, אדרימו.
<h2>דף ל:</h2>
ואם טעה יחיד ולא הזכיר של שבת בערבית מחזירין אותו ואעפ"י שאמרנו טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו, בערבית דשבת מחזירין אותו, אע"ג דקיימא לן דתפלת ערבית רשות, הני מילי היכי דלא בעי לצלויי דלא מטרחינן ליה, אבל טרח וצלי ולא אדכר, שויה עליה כחובה, ואמרינן ליה למהדר צלויי. ועוד קאמר זעירי, הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון שהתיר חגורו לא מטרחינן ליה, והכא כיון דצלי ולא אידכר, מטרחינן ליה והדר מצלי. והכי אמר רב משה גאון, יחיד שטעה בלילי שבת ולא התפלל ומאהבתך, כיון ששמע משליח צבור מגן אבות בדברו, שהיא ברכה אחת מעין שבע ברכות, מתחלה ועד סוף, יצא ידי חובתו. והכי אמר רב נטרונאי גאון היכא דלא התפלל שבע ברכות ושמע משליח צבור מגן אבות בדברו מרישא ועד סיפא נפיק.
ומאן דקאים לצלויה מבעי ליה למיקם באימתא, דתנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ומותבינן מנא הני מילי, א"ר אלעזר אמר קרא והיא מרת נפש ותתפלל אל ה'. ומקשינן ומפרקינן עד דמסקינן אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא, עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה. ואמרינן מאי וגילו ברעדה, אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה.
<h2>דף לא.</h2>
ועומדין בתפלה. והמתפלל צריך לכוין את לבו. ומתפלל בלחש שלא להשמיע את קולו, דתנו רבנן המתפלל צריך שיכוין את לבו, אבא שאול אומר תכין לבם תקשיב אזניך. אמר ר' יהודה כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה, מפני טורח הצבור, וכשהיה מתפלל בינו ובין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת, מפני הכריעות והשתחואות. יכול יתפלל אדם כל היום כלו, כבר מפורש ע"י דניאל שנאמר וזמנין תלתא ביומא הוי בריך על ברכוהי ומצליא ומודא קדם אלהי'. יכול משבא דניאל לגולה הוחלה, ת"ל כל קביל די הוה עביד מן קדמת דנא. יכול יתפלל לכל רוח שירצה, כבר מפורש ע"י דניאל, שנאמר וכוין פתיחן לה בעילתה נגד ירושלם. יכול יהא כוללן בבת אחת, כבר מפורש ע"י דוד שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. יכול ישמיע אדם קולו בתפלתו, כבר מפורש ע"י חנה שנאמר וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל, כבר מפורש ע"י שלמה שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התחנה, רנה זו תפלה תחנה זו בקשה. אין אומרין דברים אחר אמת ויציב כדי שיסמוך גאולה לתפלה. אבל אם בא לומר אחר תפלתו כסדר יום הכפורים אומר. אמר רב המנונא כמה הלכתא גברתא איכא למישמע מהני קראי דחנה. וחנה היא מדברת על לבה, א"ר אלעזר מכאן למתפלל שצריך שיכוין את לבו. רק שפתיה נעות, אמר ר' אלעזר מכאן למתפלל צריך שיחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע, אמר ר' אלעזר מכאן למתפלל צריך שתהא תפלתו בלחש. ויחשבה עלי לשכורה, אמר ר' אלעזר מכאן לשכור שאסור להתפלל.
<h2>דף לא:</h2>
ואסור ליה לבר ישראל למיתב בארבע אמות בצלותא, דכתיב אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה'. ואמר ריב"ל מכאן שאסור לישב בארבע אמות של תפלה.
<h2>דף לב.</h2>
שאילו מן קמי רב נטרונאי גאון ז"ל, הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה, מהו שיעסוק עם הצבור בעסק שמצאם, כגון שמצאם בתחלת עסק פריסת שמע, ואחר שיסיים תפלתו יחזור ויזמר פסוקי דזמרא, והשיב כך, כשתקנו חז"ל כך תקנו לומר פסוקי דזמרא ואחר כך להתפלל. דדרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. ואם ראה צבור מתפללין, והם מתעכבין, כך שמענו בי מר רב משה גאון ז"ל ומרבותינו, שמברך מלך מהולל בתושבחות ואומר פרשה ראשונה ומדלג ואומר הללו אל בקדשו וחותם, וממהר ומתפלל עם הצבור. אבל לומר פסוקי דזמרא אחר תפלה, יש גנאי בדבר לומר שבח אחר תפלה. ואם אין לו פנאי כל עיקר אפילו לעשות כל מה שפירשנו, אל יאמר לאחר התפלה, שכשתקנוה לא תקנום לאמרן לאחר תפלה אלא לפניה. ולומר תהלה לדוד, או יענך ה' ביום צרה בקידושא דסידרא, כך השיב. כשאמרו חז"ל כל האומר תהלה לדוד, לא אמרו או שנים או שלשה פעמים, ומשמע אפילו פעם אחת. אלא חכמים האחרונים התקינו לישראל שבעיירות, לומר בפסוקי דזמרא, ובסדרא, ובמנחה, שמא יפשע בפעם או בשתים, תשתייר אחת בידם, ולא מפני שחייב לאומרה שלשה פעמים. וראיה לדבר דהא שבת אין בה סדרא בשחרית ואין בה תהלה לדוד אלא שני פעמים. ואף בקדושא דסדרא בשתי ישיבות תהלה לדוד אומרין, ובבית רבינו שבבבל, אין אומרים תהלה לדוד. אבל בשאר בתי כנסיות יש שאומר תהלה לדוד, ויש שאומר יענך ה' ביום צרה, וסמוכין לומר שבת תוכיח, שאין אומרין בה אלא שני פעמים.
וכשנכנסין ישראל בבתי כנסיות להתפלל עומד חזן הכנסת ופותח: ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא. ברוך אומר ועושה. ברוך גוזר ומקיים ברוך עושה בראשית ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות, ברוך משלם שכר טוב ליראיו. ברוך מעביר אפילה ומביא אורה, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד. צדיק הוא בכל דרכיו. ובשבת אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. ובמועד אומר ברוך אשר נתן מועדי שמחה וחגי נדבה לעמו ישראל. ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך הוא וברוך שמו ברוך זכרו לעולמי עד. בא"י אמ"ה האל המלך הגדול והקדוש אב הרחמן מהולל בפי עמו משובח ומפואר בלשון כל חסידיו ועבדיו. ובשירי דוד עבדך נהללך ה' אלהינו בשבחיו ובזמיריו, נהודך נגדלך נשבחך נפארך ונרוממך ונמליכך ונקדישך ונעריצך ונזכיר שמך מלכנו אלהינו, יחיד חי העולמים משובח ומפואר שמו עדי עד, בא"י מלך מהולל בתשבחות. ומאן דקא חתים ברוב התשבחות שבישתא בידיה ושפיר דמי לשתוקיה. ולפנינו בישיבה כך מנהג, עומד החזן ואומר: אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר: המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו: ואומר יהי כבוד ה' לעולם וכו' עד המלך יעננו ביום קראנו. אשרי יושבי ביתך וכו' עד מעתה ועד עולם הללויה. ומוסיפין בתר לעולם ועד, ואנחנו נברך יה, כדי לשלשוליה הללויה בתר הללויה. ובכלהו פרשיאתה עד כל הנשמה תהלל יה איתנהו סוף פירקין הללויה וריש פירקין הללויה. ומבעי ליה לאינש לכווני דעתיה בתהלה לדוד דאמר ר' אלעזר בר' אבינא (ד:) כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. משום דאית ביה א"ב ואית ביה נמי פותח את ידך. ובתר ואנחנו נברך יה אומר, הללויה הללי נפשי וכו' עד סוף השירה, ה' ימלוך לעולם ועד, כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ישתבח שמך לעד מלכנו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ, כי לך נאה ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח וגבורה תהלה גדולה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות לשמך הגדול מעולם ועד עולם אתה אל. ברוך אתה ה' מלך גדול בתשבחות אל ההודאות אדון הנפלאות אדון כל המעשים הבוחר בשירי זמרה חי העולמים.
<h2>דף לב:</h2>
א"ר אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו. ת"ר אדם שיש בידו עבירה ומתודה עליה ואינו חוזר בה, למה הוא דומה, למי שתופס שרץ בידו שאפילו טבל בכל מימות שבעולם, לא עלתה לו טבילה, זרקו מידו עלתה לו טבילה, שנאמר ומודה ועוזב ירוחם. ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים.
וצריך לשהות שעה אחת ואח"כ יתפלל, שכך שנינו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם למקום. ואמר ריב"ל המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחר תפלתו. שעה אחת קודם תפלתו, דכתיב אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ושעה אחת אחר תפלתו, דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
ונופלין צבור על פניהם ומבקשים רחמים ושואל כל אחד ואחד בקשתו, ואומר. רבון כל העולמים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא רחם עלינו שאנו עבדיך ומעשה ידיך בשר עפר רמה ותולעה. מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו, ומה נאמר לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו הלא כל הגבורים כאין נגדך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי כל מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך ומה נאמר לפניך ה' אלהינו כי אנחנו העוינו והרשענו ואין לנו כח לעשות חובותינו ולא כהן גדול לכפר על חטאתינו ולא מזבח להקריב עליו קרבן ולא בית קדש הקדשים להתפלל שם, אלא יהי רצון מלפניך שתהא תפלתנו שאנו מתפללין לפניך לרצון, ותחשב כפרים וכבשים, וכאלו הקרבנו אותם על גבי המזבח ותרצנו. רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך אבל שאור שבעיסה מעכב. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשמיד ותכניע ותרחיק יצר הרע ממני ותשפילהו ותכניעהו ותרחיקהו ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבי ואל יכשילני מדרכיך הטובים אלא תן בלבי יצר טוב וחבר טוב לשמור חוקיך ולעבדך ולעשות רצונך בלבב שלם. רבון כל העולמים יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותי ומלאכתי בכל יום ולא אשגה בה, ואל תצריכני למתנת בשר ודם שמתנתן מעוטה וחרפתם מרובה. שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו. רבון כל העולמים ואדוני האדונים עזרני סמכני סייעני וחזקני בפרנסתי ובפרנסת בני ביתי. ואל תבישני ואל תכלימני לא לפניך ולא לפני בשר ודם. ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ואי אית דבעי מימר הא דר' ינאי כד ניעור משנתיה לימא. רבונו של עולם חטאתי לפניך. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתתן לנו לב טוב וחלק טוב ורוח נמוכה ונפש שפלה וזבד טוב, ואל יתחלל שמך בנו ואל תעשנו שיחה בפי הבריות. ואל תהי אחריתנו להכרית ותקותנו למפח נפש. ואל תצריכנו למתנות בשר ודם. ואל תמסור מזונותי ביד בשר ודם שמתנתן מעוטה וחרפתן מרובה. ותן חלקנו עם עושי רצונך. ובנה ביתך ועירך והיכלך ומקדשך, מהרה בימינו. מהר עננו ופדנו מכל גזירות קשות, והושע ברחמיך הרבים משיח צדקך. ועומד החזן ואומר אבינו מלכנו חננו ועננו אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה והושיענו למען שמך, ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו. ועונין הצבור אחריו מה שהוא אומר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, עשה למען שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו, חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז. ברוגז רחם תזכור. ברוגז רחמים תזכור. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו. עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא.
ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא ומתחיל שליח צבור אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ועונין אחריו הצבור אשרי כלו, כמו שכתבנו למעלה עד תהלת ה' ידבר פי. ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ומקבלין דין מן דין ואמרין קדיש בשמי מרומא בית שכינתיה, קדיש על ארעא עובד גבורתיה, קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. ה' צבאות מליא כל ארעה זיו יקריה. ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע שגיא דמשבחין ואמרין בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתיה. ה' ימלוך לעולם ועד. ה' מלכותיה לעלם ולעלמי עלמיא. ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. כי אתה ה' טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך. צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. חיי עולם נטע בתוכנו הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבבנו יראתו לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה. כן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שנשמור חוקיך בעולם הזה ונזכה ונחיה ונירש חיי העולם הבא, למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך.
<h2>דף לג.</h2>
וכך אמר רב נטרונאי גאון בהבדלת מוצאי שבת אם אומר, הבדלת ישראל ממצרים, כגון הבדילני דודי מטומאת פתרוס, דלאו הבדלת שבת מחול היא, הרשות בידו. ואמת ואמונה כל זאת פעלה ימינך, אין מנהג לאומרה במתיבתא ולא בבית רבינו שבבבל כל עיקר, רק אמונה כל זאת קיים וגו'. וצריך להזכיר הבדלה בחונן הדעת, שכך שנינו מזכירין גבורת גשמים בתחית המתים ושאלה בברכת השנים, והבדלה בחונן הדעת, ואם טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אם יש לו יין שיבדיל עליו, אינו חוזר, דתניא טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, מפני שהוא יכול לאומרה על הכוס. ואם אין לו יין חוזר ומתפלל, דבעו מניה מרב ששת טעה בזו ובזו מאי, אמר להו אם טעה ולא הזכיר לא בזו ולא בזו חוזר לראש. וכן הוא אומר אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. אתה הבדלת בין קדש לחול בין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, כשם שהבדלתנו מעמי הארצות וממשפחות האדמה, כן תטהרנו ותנקנו מכל חטא ועון. וחננו מאתך דעה ובינה. ברוך אתה ה' חונן הדעת.
<h2>דף לג:</h2>
ופסח שחל להיות במוצאי שבת, או שאר ימים טובים כגון עצרת, וסוכה מתפלל כך. אתה בחרתנו כולי עד קראת. ותודיענו ה' אלהינו משפטי צדקך ותלמדנו חקי רצונך. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ותנחילנו זמני ששון ומועדי קדש וחגי נדבה. ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת, ויום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך. ותתן לנו ה' אלהינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון כו' ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים. וזה הוא שאמר רב יוסף אנן תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל, ותודיענו משפטי צדקך.
וכשמגיע ש"ץ למודים צריכין כל הצבור לשוח עמו. דתניא ר' חלפתא בר' שאול, הכל שוחים עם שליח צבור בהודאה. ר' זעירא אמר ובלבד במודים. ר' זעירא סמיך לקרובא כדי לשוח עמו תחלה וסוף, ר' יסי כי סליק להכא חמינון גחנין ומלחשין, אמר מהו הדא לחישא, ולא שמיע ליה דמר ר' חלבו כו' עד בשם ר' סימון, מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלוה כל התושבחות צור כל העולמים חי העולמים יוצר בראשית מחיה מתים שהחייתנו וקימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך בא"י אל ההודאות. רב ביבי דידיה ור' שמואל דידיה ובר קפרא דידיה וכולהו בחתימה, הכי בגמרא דהתם. ובגמרא דהכא, (סוטה מ' א') בזמן ששליח צבור אומר מודים העם מה הן אומרים. אמר רב, מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שאנו מודים לך. ר' סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך. נהרדעי אמרי משמיה דר' סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו. רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי, כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גלויותינו לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך על שאנו מודים לך. אמר רב פפא הלכך נימרינהו לכלהו. מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלוה כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תחננו ותחיינו ותקבצנו מארבע כנפות הארץ לחצרות קדשך לשמור חקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך. וכי האי שושילתא שפירתא נהגינן ועבדינן.
<h2>דף לד:</h2>
כורע בהודאה תחלה וסוף. תאני חדא הכורע בהודאה הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה, קשיאן אהדדי. ומשנינן להו הא לכתחילה והא לבסוף. ואמרינן רבא כרע תחלה וסוף, אמר חזינא ליה לרב נחמן דכרע תחלה וסוף, ומקשינן והתניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה, ומשנינן כי תניא ההיא בהודאה דהלל. הדר תו מקשינן והתניא הכורע בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה, ומשנינן תו כי תניא ההיא בהודאה של ברכת המזון.
וכי פסע שלש פסיעות נפול על אפוהי ובעי רחמי, וכי נפול על אפיה מצלי, דאמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דכי נפלין על אפיהון מצלו אצלויי.
<h2>דף לט:</h2>
ונוטל שתי ככרות ופרוסה ומניחה בתוך שלימה ובוצע משתי ככרות, ומברך קודם: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ. ואינו אוכל. וחוזר ונוטל הפרוסה כשהיא בתוך שלימה ובוצע, כמו שאחז"ל, אמר רב פפא הכל מודים לענין פסח שמניח פרוסה בתוך שלימה ובוצע. מה טעם לחם עני כתיב ביה. ומברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכל מצה.
וחייב לבצוע על שתי ככרות, ואומר המוציא לחם מן הארץ, דאמר ר' אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות לחם בשבת שנאמר לקטו לחם משנה, ואמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא, ולא מתחזי כרעבתנותא. ושאילו מקמי רב נטרונאי, ביום טוב צריכין לבצוע על שתי ככרות או לא, והתיב הכי, הוו יודעים שצריכין אנו לבצוע על שתי ככרות ביום טוב, כדרך שצריכין אנו לבצוע בשבת. מה טעם, מפני שבשבת עצמה לא נתחייבו ישראל לבצוע על שתי ככרות אלא משום מן, שכיון שלא ירד בשבת הוזהרו ישראל ללקוט לחם משנה. ואמר רבי אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת וכו'. וימים טובים נמי כיון שלא ירד מן ביום טוב חייבין אנו לבצוע על שתי ככרות כשבת. ומנין שלא ירד מן ביום טוב, שכך שנו חכמים ששת ימים תלקטוהו, ר' יהושע אומר למדנו שאינו יורד בשבת. ביום טוב מנין, ת"ל שבת לא יהיה בו. ר' אלעזר המודעי אומר למדנו שאינו יורד בשבת. ביום טוב מנין, ת"ל לא יהיה בו. ביום הכפורים מנין, ת"ל שבת לא יהיה בו.
<h2>דף מ.</h2>
וכשבוצע הפת מברך המוציא לחם מן הארץ. והיכא דאיכא קביעותא, חד שרי המוציא לכלהו, וחד מברך ברכת היין לכלהו. והבוצע חייב ליתן מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד, דאמר רבה בר שמואל משום ר' חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיתן מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד. והיכא דשרי המוציא ובצע, אסיר ליה לאישתעויי עד דטעים אותה פרוסה. ואי אשתעי מקמי דלטעום אותה פרוסה הדר ומברך. ואי לא הדר ומברך ואכיל, הוה ליה מוציא שם שמים לבטלה. וקא אכיל פרוסה בלא ברכה.
<h2>דף מב:</h2>
והכי אמר רב עמרם גאון, כוס של קידוש כל זמן שלא ברך ברכת המזון חייב לברך עליו ברכה אחרונה שהיא על הגפן ועל פרי הגפן, והני מילי דלית ליה כוס של ברכת המזון, אבל אית ליה כוס של ברכת המזון לא מסחא דעתיה, דהא אית ליה כוס של ברכה, לא צריך לברוכי אחר כוס של קידוש, ואי קשיא לך ואם כן למה מברך על כוס של ברכת המזון בורא פרי הגפן, משום דאיפסיק בברכת המזון, והיכא נמי דלא הוה ליה לבר מן ההוא כוס של קידוש ואקדים ובריך ברכת המזון, נפיק בברכת המזון ולא יכול מהדר ברוכי על הגפן בתר ברכת המזון, ולא שנא קדיש מקמי פתורא ולא שנא קדיש על פתורא, שכיון ששתה כדי רביעית כבר נתחייב בברכה ראשונה ואחרונה דעד רביעית שמה שתיה, ואם תאמר קידש ולא שתה רביעית, אם כן לא יצא ידי חובתו כמו שאמרנו, הילכך טעון ברכה לאחריו.
<h2>דף מג.</h2>
והנוטל ידיו באחרונה תחלה, הוא מברך ברכת המזון. דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו באחרונה תחלה, הוא מזומן לברכה.
<h2>דף מג:</h2>
ומקדשין על היין להוציא אורחים ידי חובתן שאוכלין בבית הכנסת. והכי א"ר נטרונאי ר"מ, מקדישין ומבדילין בבתי כנסיות אעפ"י שאין אורחין אוכלין שם. ולא מבעיא הבדלה דודאי מבדילין, כיון דאבדיל שליחא דצבורא יצא כל הצבור ידי חובה. והרוצה להבדיל בביתו הרשות בידו, ואם לא רצה או שאין לו יין יצא ידי חובתו בהבדלת שליח צבור, אלא אפילו קידוש דהלכה רווחתא היא אין קידוש אלא במקום סעודה, אעפ"י כן יקדשו על היין בבתי כנסיות. מה טעם, שהטעמת יין של קידוש שבת, רפואה. וזה שטועם הצבור כולו, לא שחובה היא לטעום, שחובה הוא לשמוע קידוש בלבד, וכיון ששמע קידוש יצא ידי חובתו ואין צריך לטעום. וזה שמקדש ומטעים לצבור, משום רפואה, מקדש ונותן להם, כדי ליתן ממנו על עיניהם, דקא אמרינן פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ובמאי הדרא בקדושא דבי שמשי הלכך זמנין דאיכא מן הצבור דלית ליה יין ומקדש אריפתא, ותקנו חז"ל לקדש בבית הכנסת על היין משום רפואה.
<h2>דף מד:</h2>
והשותה מים בתוך סעודתו צריך לברך על כל פעם ופעם, ואעפ"י שהוא לפניו, שכך שנינו השותה מים לצמאו אומר שהכל. ואמרינן למעוטי מאי, אמר רב אידי בר אבין למעוטי היכא דחנקתיה אומצא דלא מברך. הא לאו הכי, מברך והוה ליה כנמלך. ואית מרבנן דאמרי כיון דאיכא מים קמיה בסעודתא ובריך זימנא קמא לא צריך לברוכי על כל זימנא, מידי דהוי אחמרא דכד מברך זימנא קמא לא צריך תו לברך.
<h2>דף מה.</h2>
א"ר חנין בר אבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר גדלו לה' אתי וגו'. ובתורה אחד קורא ואחד מתרגם. הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן, שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. ועוד כיון שבירך אסור לו להפסיק בדברים, אפילו בתרגום מפני שהוא חול, עד שחותם. אבל חזן מותר לסייע את הקורא ואת המתרגם בין בקול גדול בין בקול נמוך ואין בכך כלום. ואין קורין אותו מתרגם מפני שהוא מקרא אחרים, וכד מקרא אחרים אין עולה מן המנין, לומר מתרגמין הם ואין מתרגמין שנים. אין בכך כלום. ואי משום דשמעי גברי ונשי, לא לפרש להון ויוציאן ידי חובתן בלא פירוש. וכך אמר רב נטרונאי גאון, אלו שאין מתרגמין, ואומרין אין אנו צריכין לתרגם תרגום רבנן, אלא בלשון שלנו בלשון שהצבור מתרגמין, אין יוצאין ידי חובתן. מ"ט דהדין תרגום על קראי אסמכוהו רבנן, דאמר רב איקא בר אבין א"ר חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים, זו מקרא. מפורש, זה תרגום. ושום שכל, אלו הפסוקים. וכיון דכן הוא לא אפשר דלא מתרגמינן בהדין תרגום דרבנן. ודקדקו חכמים בתרגום, דא"ר שמעון אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, מ"ט משה ידבר והאלהים יעננו בקול, שאין ת"ל בקול כו', בקולו של משה. ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר ממתרגם, ואם אין יכול המתרגם להגביה קולו, (ימאיך) [ינמיך] קורא קולו ויקרא. הא למדת שהמצוה מן התורה לתרגם, אפילו מי שהתחיל בתרגום ועדיין הקורא לא סיים מקרא שלו, אין רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, שישמעו העם קול מתרגם, דא"ר זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואין מתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר, עד שיכלה התרגום מפי המתרגם. וכן במשנה שנינו קטן קורא בתורה ומתרגם. הילכך חייבין לתרגם ילמדו ויתרגמו ויוצאין ידי חובתן, ואם יש מקום שרוצין לפרש להם, יעמוד אחר חוץ ממתרגם ויפרש להם בלשונם.
<h2>דף מה:</h2>
ומאן דעאיל אאינשי דכרוך ריפתא וקא מברכין, מבעי ליה למעני בתרייהו, כדאמרינן בא ומצאן כשהן מברכין מה עונה אחריהן, רב זביד אמר ברוך ה' המבורך, רב פפא אמר אמן. ואמרינן לא פליגי, אשכחינהו דקא אמרי נברך, אמר איהו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אשכחינהו דקא עני ברוך, אמר איהו אמן. ותו מפרשינן לה למלתא, על איניש מעלמא גבי דקא מברכין ברכת המזון, אי בתלתא אינון עד פחות חד מעשרה, אי אשכחי למאן דמברך נברך אלהינו וענו אינהו ברוך אלהינו שאכלנו משלו, יימר איהו בהדייהו ברוך אלהינו המבורך לעולם ועד. ואי עאל ואשכחינהו דקא ענו כבר ולא שמע מן המברך, עאני בתרייהו אמן.
<h2>דף מו:</h2>
ברכת המזון לאבל. נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כלו ומטיב לכל, כי על הכל גברו רחמיו וחסדיו, ועל ישראל תחלה וסוף, כאמור פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון, בא"י הזן את הכל. על ארצנו נודה לך ה' אלהינו שהנחלת את אבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון, ועל שהוצאתנו מארץ מצרים. על הכל ה' אלהינו אנו מודים לך ומברכין את שמך אלהי ישענו. ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון. נחם ה' אלהינו את המתאבלים, את אבלי ירושלים ואת האבלים באבל הזה. נחמם מאבלם, שמחם מיגונם, כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו. בא"י מנחם אבלים ובונה ירושלים. אמן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אבינו מלכנו אדירנו קדושנו קדוש יעקב. המלך הטוב והמטיב, שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו, אל אמת, דיין אמת, שופט בצדק, שליט בעולמו, שאנחנו עמו ועבדיו. וחייבין אנו בכל להודות לו ולברכו. גודר פרצות, הוא יגדור את הפרצה הזאת מעלינו ומעל כל ישראל לחיים ולשלום, והוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכו'.
ברכת אבלים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם דיין הרחמים, שופט האמונות, שדננו בדיני אמתו, ככתוב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, ברוך אתה ה' מנחם אבלים.
והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס. כשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא נכנס וישב במקומו ונוטל. והטפיח מחזיר. אמר רב חסדא לא שנו אלא לשתות, אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס, מידע ידעי דאנינא דעתיה. אמר רב נחמן בר יצחק אנא אפילו לשתות נמי מידע ידעי דאנינא דעתאי.
<h2>דף מז.</h2>
ותניא אין עונין לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן קצרה ולא אמן יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר העונה אמן חטופה, יתחטפו ימיו. קטופה, יתקטפו שנותיו. קצרה, יתקצרו ימיו. יתומה, יהיו בניו יתומים. ארוכה, מאריכין לו ימיו. ומאן דעאני אמן לעני בכל כחו, דאמר ר' שמעון בן לקיש כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמנים. אמר ר' יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. מאי טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה'. ר' חייא בר' אבא אמר ר' יוחנן אפילו יש בו שמץ עבודה זרה מוחלין לו, כתיב הכא בפרוע פרעות בישראל וכתיב התם כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם, הלכך צריך אדם לענות יהא שמיה בכל כחו והכי נמי אמן בכל כחו. מאי אמן, אמר ר' חנינא אל מלך נאמן.
<h2>דף מז:</h2>
ותו שאילו מקמי רב נטרונאי גאון מקום שאין מי שרגיל לירד לפני התבה אלא אחד, ופעמים שטרוד במלאכה ויש נערים שהגיעו לשמונה עשרה שנה ולשבע עשרה ולא נתמלא זקנם, מהו שיעשו שלוחי צבור ויוציאו רבים ידי חובתן ואל יבטלו מן התפלה. והשיב כך ראינו, שזה שאחז"ל אינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו עד שיתמלא זקנו כך מצוה מן המובחר, וכמה דאפשר להוי גברא מליא טפי עדיף מן ינוקא, אבל בודאי במקום מיבטל מן קדושה וברוך וימלוך ויהי, לא מבעיא בן שמונה עשר ובן שבע עשרה דודאי מוציאין, אלא אפילו בן י"ג שנה ויום אחד, בלא אפשר נעשה שליח צבור, דקא אמרינן זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן, אבל בן י"ג שנה ויום אחד, בלא אפשר שפיר דאמי. ותו ששאלתם מהו לסמוך על דברי ריב"ל ושיצטרפו תשעה ועבד בשעת הדחק, אין הלכה כריב"ל ואין עושין בה מעשה. ועוד, השתא עבד משוחרר שמל ולא טבל אין אנו מזמנין עליו בזימון דרבנן, דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן, ואמרינן פשיטא דאין מזמנין, ואמרו איצטריך מתניתין לעבד שמל ולא טבל, וקמל"ן הא דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, לצרפו בתפלה עם תשעה, דגמרינן לה תוך תוך בכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מבעיא. ועוד בפירוש שמענו מרבותינו שאלו שמועות של שלשה שאכלו כאחת כגון תשעה ועבד, תשעה וארון, שנים ושבת, וקטן פורח, וקטן היודע למי מברכין, אינן הלכה ואין עושין מעשה כמותן.
<h2>דף מח.</h2>
ומאן דאכיל כזית מיחייב לברוכי, דאמר ר' חייא בר אבא אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל כזית מליח וברך עליו תחלה וסוף. אלמא כר' מאיר סבירא ליה דאמר עד כזית. ולענין אצטרופי, אפילו לא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת ולא שתה עמהם אלא כוס של יין מצטרף. אבל לאפוקי רבים ידי חובתן, עד דאכיל כזית דגן, אע"ג דאיכא עובדא דשמעון בן שטח, דעבד לגרמיה הוא דעביד, דהכי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, לעולם אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.
<h2>דף מח:</h2>
ויחיד כי מברך, הכי מתחיל, ברוך הזן את העולם כלו, וגומר ארבע ברכות כדכתיבה.
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כלו בטוב בחסד וברחמים נותן לחם לכל בשר, כי הוא זן ומפרנס לכל והתקין מזון לכל בריותיו. ברוך אתה ה' הזן את הכל. נודה לך ה' אלהינו על ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת את אבותינו ועל בריתך ששמת בבשרנו ועל תורה שנתת לנו ועל חיים וחסד וחן ומזון שאתה מלוה אותנו בכל עת. ועל כלם ה' אלהינו אנו מודים לך ומברכים את שמך. יתברך שמך תמיד עלינו לעולם ועד. בא"ה על הארץ ועל המזון. רחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. רועינו זנינו מפרנסנו מכלכלנו הרוח לנו מהרה מצרותינו. ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם. שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה, כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו. ויבא אליהו משיח בן דוד בחיינו. ומלכות בית דוד מהרה תחזור למקומה. ומלוך עלינו אתה לבדך והושיענו למען שמך והעלנו לתוכה ושמחנו בה ונחמנו בציון עירך. ברוך אתה ה' בונה ירושלם. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אבינו מלכנו גואלנו אדירנו יוצרנו אדון נשמתנו קדושנו קדוש יעקב המלך הטוב והמטיב שבכל יום ויום הוא מטיב עמנו והוא גומלנו הוא יגמלנו לעד חן וחסד ורחמים וכל טוב. הרחמן יפרנסנו בכבוד. הרחמן יתברך בשמים ובארץ. הרחמן ישתבח לדור דורים. הרחמן יתפאר לנצח נצחים. הרחמן יאיר עינינו במאור תורתו. הרחמן יצילנו ממיתה משונה. הרחמן יצילנו מחליים רעים. הרחמן יצילנו מיסורין קשים. הרחמן יצילנו מדינה של גיהנם. הרחמן יצילנו מחבוט הקבר. הרחמן יצילנו מעניות. הרחמן יצילנו מחלול השם. הרחמן יצילנו מכל מיני שמד. הרחמן יצילנו מכל צרה וצוקה. הרחמן יצילנו מכל מיני פורעניות. הרחמן ישים עלינו שלום. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל ישראל ואומר מלכנו אלהינו יחד שמך בעולמך. יחד מלכותך בעולמך. בנה ביתך ושכלל היכלך ושמח עדתך. עשה למען שמך. עשה למענך ולא למעננו. עשה למענך והושיענו. למען יחלצון ידידך הושיעה ימינך ועננו. הרחמן יזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא. ואי לא בעי למימר מלכנו, לחיי. דכי תקינו רבנן לא תקינו אלא הזן ועל הארץ ובונה ירושלם והטוב והמטיב.
ובשבת מברך הזן ועל הארץ. ובברכה שלישית אומר נחמנו ה' אלהינו בציון עירך ובשכלול בית מקדשך ורחם ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך כו' עד מהרה תחזור למקומה. ואומר רצה והחליצנו ה' אלהינו במצותיך ובמצות יום השביעי הגדול והקדוש הזה בקדושתו ובמנוחתו ונשבות בו וננוח בו כמצות רצונך. ואל תהי צרה ויגון במנוחתנו. ומלכות בית דוד מהרה תחזור למקומה. ובנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו ונחמנו בנחמתה. כי אתה בעל הנחמות. ברוך אתה ה' בונה ירושלים.
וביום טוב ובר"ח הכי, פותח בברכה שלישית כשבת, וכד מטי מהרה תחזור למקומה אומר אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבוא יגיע יראה וירצה ישמע ויפקד ויזכר זכרוננו וזכרון אבותינו וזכרון ירושלים עירך וזכרון משיח בן דוד עבדך וזכרון עמך כל בית ישראל לפניך לפלטה לטובה לחן ולחסד ולרחמים ביום פלוני הזה. זכרנו ה' אלהינו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה. והושיענו בו לחיים בדבר ישועה ורחמים, וחוס וחננו ורחם עלינו והושיענו, כי אל מלך חנון ורחום אתה. וגומר כל הברכה.
ויום טוב שחל להיות בשבת או ר"ח או חולו של מועד צריך להזכיר החליצנו ויעלה ויבא כל אחת בפני עצמה, ובברכה שלישית פותח בנחמה ואומר רצה והחליצנו תחלה ואח"כ יעלה ויבא, מפני שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ומסיים בנחמה, וכך מנהג בשתי ישיבות.
<h2>דף מט.</h2>
כך אמר רב נטרונאי גאון ז"ל בלילי ימים טובים שחותמין ברוך אתה ה' פורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל מנחם ציון ובונה ירושלים, אסור לחתום כך, שכך אחז"ל רבי אומר אין חותמין בשתים.
<h2>דף מט:</h2>
והיאך מברכין ברכת זימון. אם הם שלשה או ארבעה או חמשה עד תשעה מתחיל המברך ואומר. נברך שאכלנו משלו. ועונין הם ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ועונה המברך ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ומנלן דהכי, דתנן כיצד מזמנין. בשלשה אומר נברך שאכלנו משלו ולא קא משני תנא אלא בעשרה. דקא משתמיט וקא תני, בעשרה אומר נברך אלהינו. והכי אמרו משמיה דמר ר' ניסי בריה דר' שמואל, דכד הוה בי עשרה ההוא דמזמין צריך למימר נברך אלהינו שאכלנו משלו. ולא מבעי ליה למימר לאלהינו, מ"ט, משום דכתיב שירו לה' גדלו לה' זמרו לה' בלמ"ד. וגבי ברכה אשכחן דכתיב ברכו את ה' ויברך דוד את ה' ברכה בלמ"ד לא אשכחן. וכן הלכה.
ובקדוש צריכין לומר אשר בחר בנו ורוממנו, דאמר שמואל לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל. ואם חל להיות בשבת, מתחלה אומר ויכלו עד אשר ברא אלהים לעשות.
<h2>דף נא:</h2>
ומביאין לו כוס ואבוקה של אור ומברך. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה ה' המבדיל בין קדש לחול. ושתי כסא ואזיל ההוא דנקיט נורא ומחוי לצבורא ומסתכלין מאור והדר מבדיל. והלכתא כבית הלל אליבא דר' יהודה דאמר בשמים ואח"כ מאור, והדר מבדיל. דכתיב וירא אלהים את האור והדר ויבדל אלהים וגו'.
והכי אמר רב נטרונאי ראש ישיבה. במוצאי שבת בבורא מאורי האש כך עושין בשתי ישיבות, שמביטין בכפות ידם. וכך ראינו רבותינו ז"ל שהיו עושין ואומרין נביט בידינו כדי שנהנה מן האור, כדרך ששנינו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכך מנהג. וראינו ששנה בפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס שמצוה להסתכל בצפורניו. מיהו אין רגילין חכמים בכך. וכן ראינו רגילין להטיל מים בכוס לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותהו, וכך שמענו מרבותינו שמצוה לעשות כך, כלומר שיירי מצוה מעכבין את הפורענות ומה שנשתייר מן המים מטילין אותו על ידינו ומעבירין אותו על פנינו, כדי לחבב את המצוה, ואעפ"י שכתוב בפרקים דר' אליעזר ר' מונא אומר כיצד אדם חייב להבדיל בכוס יין מקריב ידו לאור האש, ואומר בורא מאורי האש, וכיון שמרחיק ידו אומר המבדיל בין קדש לחול. ואם אין לו יין פושט ידו לאור האש ומסתכל בצפרנים שהן לבנות מן הגוף ואומר בורא מאורי האש, ואם היה בדרך פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ומסתכל בצפרניו ואומר בורא מאורי האש, ואם נתקדרו שמים בעבים ואינו רואה את הכוכבים תולש אבן מן הארץ ואומר המבדיל בין קדש לחול. אעפ"י כן לא סבירא לן דמברך אלא על היין, ואפילו בפת אין מבדילין. דהכי אמר רב עמרם ריש מתיבתא אין מבדילין על הפת כל עיקר, מה טעם שאין דומה הבדלה לקידוש, מפני שקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד, דקאמרינן אין קידוש אלא במקום סעודה. וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה ואי אפשר לו שלא לסעוד, מקדש על הפת. במוצאי שבת כלום סעודתו קבועה ושלחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו, שנוטל פת ומבדיל עליה, הלכך אין מבדילין על הפת, וכך מנהג בשתי ישיבות.
ר' צדוק אומר כל שאינו מבדיל על היין במוצאי שבתות או אינו שומע מפי המבדילין אינו רואה סימן ברכה לעולם, וכל מי שהוא מבדיל על היין במוצאי שבתות הקב"ה קוראהו קדוש ועושה אותו מסגולתו שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואומר והייתי לי סגולה מכל העמים והייתם לי קדושים כי קדוש אני, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וא"ר יוחנן שלשה מנוחלי העולם הבא. אלו הן, הדר בארץ ישראל. והמגדל את בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. והוא דשייר מקדושה להבדלה. הילכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קדושא ואבדלתא, שביק ליה לאבדלתא וקידוש היום מקדש אריפתא, דלא יכיל לאבדולי על ריפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא על חמרא תקינו.
ואסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל, ואם שכח וטעם מבדיל. דאמר רבא הלכתא טעם מבדיל. ואם לא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל למחר ויום שלישי כל היום כלו, והוא שלא טעם כלום. דאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כלו. ועד כמה א"ר זירא עד רביעי בשבת, כי הא דיתיב ר' זירא קמיה דר' אסי ואמרי לה קמיה דר' יוחנן ויתיב וקאמר, לענין גיטין חד ותרי ותלתא בתר שבתא, ארבעה חמשה ומעלי קמי שבתא. אלמא עד רביעי, דאמר ר' זירא עד ולא עד בכלל. והני מילי איתויי כסא דחמרא וברוכי בורא פרי הגפן והמבדיל, אבל לא על האור. דקיימי לן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים.
<h2>דף נג.</h2>
והכי שדר רב נטרונאי, יום הכפורים אעפ"י שחל להיות בחול מברכין על האור, מפני שאסור להשתמש בה ביום הכפורים. ולית הלכתא כרב יהודה אמר שמואל דאין מברכין על האור אלא במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו הוא. אלא כי הא דר' חייא בר אבא. ואיכא דמתני א"ר בנימין בן יפת א"ר יוחנן, מברכין על האור במוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים וכן עמא דבר. מיהו משונה יום הכפורים משבת, דבמוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין אלא על האור ששבת. ומאי שבת, ששבת ממלאכה. וכדתניא עששית שהיתה דולקת והולכת בשבת, למוצאי שבת מברכין עליה, ותניא אידך אין מברכין עליה, ומשנינן לא קשיא כאן במוצאי יום הכפורים כאן במוצאי שבת, במוצאי שבת מברכין, במוצאי יום הכפורים אין מברכין. אלמא באור היוצא מן העצים ומן האבנים הוא דלא מברכינן במוצאי יום הכפורים, אבל באור ששבת מברכינן במוצאי יום הכפורים. ובגמרא דא"י מתני ר' לוי במוצאי שבת זמן לו הקב"ה לאדם הראשון שני רעפים והקישן ויצא האור מהן וברך עליה בורא מאורי האש. אמר שמואל לפיכך מברכין עליה במוצאי שבת, שהוא תחלת ברייתה. ורב הונא בשם רב ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמר אף במוצאי יום הכפורים, שכבר שבתה האור כל אותו יום. ולעולם על אור ששבת, אבל לא על היוצא מן העצים ומן האבנים. ומי שצריך לעשות מלאכה במוצאי שבת קודם שהתפלל, צריך להתפלל המבדיל בין קודש לחול ואח"כ עושה מלאכה. דא"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אליעזר בר' ינאי אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיבדיל. אבל לאחר שיתפלל, כיון שהבדיל בתפלה אינו צריך לברך קודם מלאכה, ואעפ"י שלא הבדיל על הכוס.
<h2>דף נג:</h2>
ומאן דקאי בבי כנישתא אחורי שליחא דצבורא מיחייב לכווני דעתיה, ובתר דקא חתים שליחא דצבורא על כל חותם ברכה וברכה להוי עני אמן, דהכי אמור רבנן מאי דכתיב אמונים נוצר ה', אלו שהן עונין אמן באמונה. אומר השליח צבור מחיה המתים והן עונין אמן, ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינים שהקב"ה מחיה מתים. אומר הש"ץ גואל ישראל ועדיין לא נגאלו, ואם תאמר שנגאלו, חזרו ונשתעבדו. ומאמינים בהקב"ה שעתיד לגאלם ועונין אמן. אומר הש"ץ ברוך בונה ירושלים ועדיין היא בחורבנה, ומאמינים שהקב"ה עתיד לבנותה ועונין אמן. הוי אמונים נוצר ה', מאמינים ועונין אמן נוצר ה'.
ולאחר שמברך על הכוס נוטל ידיו ומברך על נט"י. אבל נטל ידיו קודם, לא יקדש. דאמר רב ברונא אמר רב נטל ידיו לא יקדש, והכי אמר רב עמרם גאון נטל ידיו לא יקדש על היין, מה טעם, יין אין צריך נטילת ידים בשלא נגע בבית הכסא, דקא אמרינן הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח. ופת היא דטעונה נט"י, וכיון שנטל ידיו, עקר דעתו מן היין ושם לבו אל הפת.
וכשמבקש לאכל לחם צריך ליטול ידיו קודם ואח"כ לקבוע סעודתו, אף על פי שאוכל חולין. וכל המזלזל בנטילת ידים בר נידוי הוא, שכך שנינו אמר ר' יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. אלא את מי נדו את אלעזר בן הגר, שפקפק בנטילת ידים ונדוהו ומת בנידויו, ושלחו בית דין והניחו אבן על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו סוקלין את ארונו. וכל המזלזל בנטילת ידים סוף בא לידי עניות, דאמר ר' אמי ואמרי לה במתניתא תנא, שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות, אלו הן המשתין ערום בפני מטתו, והמזלזל בנטילת ידים, ומי שאשתו מקללתו בפניו. המזלזל בנטילת ידים לא אמרן אלא זימנין משי, וזימנין לא משי, אבל משי ולא משי לית לן בה. ואמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. וכד משי ידיה מבעיא ליה לנגובי ידיה שפיר. דאמר רב אבהו כל האוכל פת בלא נגוב ידים, כאלו אוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם. ואמר רב חסדא אנא משאי מלא חופנא ויהבו לי מלא חופני טיבותא. וכשנוטל ידיו מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים.
<h2>דף נה:</h2>
ומאן דחזא חלמא ולא ידע מה הוא, ניקום קדם כהני ונימא הכי. רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך. חלום חלמתי ואיני יודע מהו. בין שחלמתי לעצמי ובין חלמו לי אחרים. אם טובים הם חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכין רפואה רפאם כמי מרה על ידי משה וכמי יריחו על ידי אלישע וכמרים מצרעתה וכנעמן מצרעתו וכחזקיהו מחליו וכשם שהפכת קללת בלעם בן בעור מרעה לטובה כן תהפוך כל חלומותי לטובה ותרצני. ומכוין דעתיה בהדי כהנא דעני צבורא אמן, ואי לא לימא הכי. אדיר במרום שוכן בגבורה אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו טובה וכו'.
ואם אין שם כהנים אומר שליח צבור. אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו ברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה לאהרן ולבניו כהנים עם קדושיך כאמור, יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. ומסיים עד עושה השלום.
<h2>דף נח:</h2>
העובר על קברי ישראל אומר. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין, ויודע מספר כלכם בדין והוא עתיד להקימכם בדין, ולהחיות אתכם לחיי העולם הבא. ברוך אתה ה' מחיה המתים. העובר על קברי עכו"ם אומר בושה אמכם מאוד, חפרה יולדתכם. הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, ואומר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו.
וכשמסיימין לקבור את המת, לאחר שאומר צדוק הדין אומר השליח צבור. יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא דהוא עתיד לחדתא ולאחאה מיתיא. ולמבני קרתא דירושלם, ולשכללא היכלא, ולמעקר פולחנא נוכראה מארעיה, ולאתבא פולחנא קדישא דשמיא לאתריה, וימליך קודשא בריך הוא מלכותיה ויקריה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב. ועונין יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא, יתברך. אמן, וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתקלס שמיה דקודשא בריך הוא, לעילא מכל ברכתא שירתא תושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן. יהא שלמא מן שמיא וחיים ושובע וישועה ונחמה והצלה לכל ישראל ואמרו אמן. עושה שלום וכו'.
צדוק הדין על המת. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. הצור תמים בכל פועל, ומי יאמר לו מה תפעל. השליט בתחת ובמעל, ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. הצור תמים בכל מעשה, ומי יאיר לו מה תעשה. גוזר ועושה, חנם לנו תעשה. ובזכות הנעקד כשה, הקשיבה ועשה. צדיק בכל דרכיו הצור תמים, ארך אפים ומלא רחמים. חמל נא חוס על אבות ובנים, כי לך אדון סליחות ורחמים. דין אמת שופט בצדק ואמת, ברוך דין האמת. כי כל מעשיו צדק ואמת. ראש דבריו אמת. המתים להחיות והחיים להמית. יתעלה ויתנשא שמו כי הוא אל אלהים אמת. וכל דרכיו צדק ומשפט ואורחותיו חסד ואמת. צדק ומשפט כל דרכיו, חסד ואמת אורחותיו, משוא פנים אין לפניו. עלינו יהמו רחמיו, כי כלנו מעשה ידיו. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית, והרבה להשיב אפו ולא יעיר חמתו. הנה מקום, הנה מלון, הנה מנוחה, והנה נחלה. אשרי כל אשר יאמר לו באסיפתו, שלום בואו. מלאכי השלום הממונים על שערי שלום, הם יצאו לקראתו ויאמרו לו שלום בואו. מלאכי הרחמים הממונים על שערי רחמים, הם יצאו לקראתו ויאמרו לו שלום בואו. יבוא שלום ינוחו על משכבו, יבא שלום וינוחו במנוחתו. יבא שלום וינוחו בבית עולמו.
<h2>דף נט:</h2>
הרואה הלבנה בחידושה אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קוניהם. פועלי אמת שפעולתם אמת. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על כבוד מלכותו. ברוך אתה ה' מחדש חדשים. ואמר רב אחא בר חנינא א"ר יוחנן עד כמה מברך על החדש, עד שתמלא פגימתו. וכמה, א"ר יעקב עד שבעה, ונהרדעי אמרי עד ששה עשר. ותרווייהו כר' יוחנן סבירא להו. וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך בזמנו על החדש כאילו מקבל פני שכינה. כתיב הכא החדש הזה לכם ראש חדשים, וכתיב התם זה אלי ואנוהו. תנא דבי ר' ישמעאל אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים, ואמר אביי הילכך נימרינהו מעומד. מרימר ומר זוטרא מכתפי להו ומברכי.
<h2>דף ס.</h2>
הנכנס לכרך, בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לכרך זה לשלום. בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מכרך הזה לשלום. יצא לשלום אומר מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מכרך זה לשלום, וכשם שהוצאתני לשלום כך תכניסני לביתי לשלום, ותסמכני לשלום ותצעידני לשלום, ותצילני מכף אויב ואורב בדרך, ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה' שומע תפלה.
הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' או"א שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום, ותצילני מזו ומכיוצא בה לעתיד לבא, והצילני משריפת אש ומשקיעת מים וממפולת אבנים ואל יארע לי דבר קלקלה ועון מעתה ועד עולם. כשיצא מאי, אמר רב אחא בר יעקב, מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מן האור. כדרב אבהו כי הוה עאיל לבי בני, הוו סמכין ליה תרין עבדין, איפחות בי בני מתותיה, איתרמי קם אתרי שישי ואצילנהו לתרין עבדיה, ואציל מאה וחד גברא בחד אבריה. ומאה וחד באידך אברא. אמר היינו דר' אחא.
הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לרפואה ותרפאני כי רופא חנם אתה. וכשיוצא אומר, ברוך אתה ה' רופא חנם. אמר שמואל פורסא דדמא בחד בשבתא בארבעה ובמעלי שבתא, אבל שני וחמישי לא, דאמר מר מי שיש לו זכות אבות יקיז דם בשני ובחמישי, מפני שבית דין שלמעלה ושלמטה שוין כאחת. בתלתא מאי טעמא לא, משום דקאים מאדים בזוי. מעלי שבתא נמי קאים מאדים בזוי, כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה'. אמר שמואל ארבע דהוא ארבע דהוא ארבעה עשר דהוא עשרים וארבע, ארבע דליכא ארבע בתריה, כלהו סכנתא. ראש חדש ושני לו חולשא, ושלישי סכנתא, ומעלי יומא דעצרת סכנתא. וגזור רבנן בכל מעלי יומא טבא משום מעלי יומא דעצרתא, דנשיף ביה זיקא דשמיה טבוח, ואי לאו דקבילו ישראל אורייתא הוה טבחינהו לכולהו גרמייהו. רב ושמואל דאמרי תרווייהו האי מאן דעביד מלתא לשהי פורתא והדר ליקום. דאמר מר חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן, אכל ועמד, שתה ועמד, ישן ועמד, הקיז דם ועמד, שמש מטתו ועמד. הקיז דם לא יאכל, חגב"ש, סימן חלב גבינה ביצים שחלים. אמר שמואל הדין איניש דסוכר ואכל בשרא דצפורא, פרח לביה כי צפורא. ותניא אין מקיזין דם לא על עופות ולא על דגים ולא על בשר מליח. אמר שמואל הקיז דם, שתיה לאלתר ואכילה עד חצי מיל. רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל המיקל בסעודת הקזה מקילין לו מזונותיו מן השמים. אמרי, הוא לא חס על נפשו ואנו נחוס עליו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקנה מנעלים לרגליו. הקיז דם ואין לו מה יאכל ימכור אדם מנעלים שברגליו ויעשה מהם צרכי סעודה. מאי צרכי סעודה, רב אמר בשר ושמואל אמר יין. רב אמר בשר, נפשא חלף נפשא. ושמואל אמר יין, סומקא חלף סומקא. תחלא וסוכרא סכנתא. אשתא וסוכרא סכנתא. שני לדם דג, ושני לדג דם.
<h2>דף ס:</h2>
וכל שעה שאדם נצרך לנקביו ונכנס לבית הכסא. קודם כניסתו אומר. התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליו, תנו כבוד לאלהינו, שמרוני שמרוני, עזרוני עזרוני, סמכוני סמכוני, עד שאכנס ואצא, שזה דרכן של בני אדם.
וקורא פרשה ראשונה מן שמע עד והיה אם שמוע ומברך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המפיל חבלי שינה על עיני ומשקיע שנת תרדמה על עפעפי ומנוחה על אישון בת עין, ושמרני כאישון בת עין. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום. ותן חלקי בתורתך. ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה. ואל תביאני לידי חטא ולידי נסיון ולידי בזיון וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע. והצילני מפגע רע ומחלום רע ומהרהור רע. ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים. ותהא מטתי שלימה לפניך האר עיני פן אישן המות. בא"י המאיר לכל העולם כולו בכבודו. ברוך ה' ביום, ברוך ה' בלילה, ברוך ה' בשכבנו, ברוך ה' בקומנו. ויאמר ה' אל השטן יגער וגו' עד מוצל מאש. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת. יברכך ה' וגו' עד וישם לך שלום. ריב"ל אמר יושב בסתר עליון וגאני: ת"ר שיר של פגעים בכנורות בתופים ובנבלים, ואי זהו שיר של פגעים, יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי: ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה. ואמרינן האמר ריב"ל אסור להתרפאות בדברי תורה, להגין שאני. וכתוב באגדה שיר של פגעים היה משה אומר, בשעה שהיה עולה לרקיע היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון.
וסדר תפלות וברכות של שנה כלה ששאלת, שהראנו מן השמים, ראינו לסדר ולהשיב כמסורת שבידנו, כתיקון תנאים ואמוראים. דתניא ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. ובגמרא דארץ ישראל גרסינן הכי, תניא בשם ר' מאיר אין לך אדם מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום. שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך, אל תקרא מה אלא מאה. ודוד מלך ישראל תקנן, כשהודיעוהו יושבי ירושלים שמתים מישראל מאה בכל יום, עמד ותקנן. ונראה הדבר שנשתכחו ועמדו תנאים ואמוראים ויסדום. וסדר אלו מאה ברכות, כך השיב רב נטרונאי ב"ר הילאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא לבני קהל אליסאנה על ידי מר רב יוסף מאור עינינו. לברך כל אחת ואחת בשעתה כמו שמפורש בפרק הרואה, אי אפשר, מפני טנופת ידים העסקניות, העשויות למשמש. אלא כשניעור משנתו רוחץ פניו ידיו ורגליו כהוגן, לקיים מה שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וכל יחיד ויחיד חייב בהם. ומנהג כל ישראל בספרד היא אספמיא כך הוא, להוציא למי שאינו יודע, שליח צבור, כה השיב רב נטרונאי בר הילאי. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפני כסא כבודך שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות. אלהי, נשמה שנתת בי טהורה. אתה יצרתה. אתה נפחתה בי. אתה משמרה בקרבי. אתה עתיד ליטלה ממני ואתה עתיד להחזירה בי לעתיד לבא. כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך אדון כל המעשים. ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשני עבד. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשני אשה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מגביה שפלים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם פוקח עורים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מלביש ערומים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוקף כפופים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם רופא חולים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם רוקע הארץ על המים. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המכין מצעדי גבר. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חסר מצרכי כלום. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אוזר ישראל בגבורה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם עוטר ישראל בתפארה. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתרגילני בתורתך ודבקני במצותיך ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עבירה לא לידי ניסיון ולא לידי בזיון ותרחיקני מיצר הרע ודבקני ביצר הטוב ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי וגמלני חסדים טובים. בא"י גומל חסדים טובים. ולא אמרינן מתיר אסורים, דבזוקף כפופים סגי ליה דקיימא לן כל המברך ברכה שאינה צריכה מוציא שם שמים לבטלה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים מיצר רע ומשכן רע ומחבר רע ומפגע רע ומדין קשה ומבעל דין קשה בין בן ברית ובין שאינו בן ברית.
ומאן דמנח תפלה של יד מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. ועל של ראש מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. וכד מכסי בטלית אפילו מאה זימני מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית. וכן נמי בסוכה. ודוקא ביממא אבל בליליא לא, שאין מצות ציצית אלא ביום. וכן תפילין, כל זמן שמניחן מברך עליהם. תנא כשהוא מניח, מניח של יד ואח"כ מניח של ראש. וכשהוא חולץ, חולץ של ראש ואח"כ של יד. ומצות תפילין אינה בלילה ולא בשבתות ולא בימים טובים.
לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו וישכם ויאמר. רבון כל העולמים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים, מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקנו מה ישענו מה כחנו מה גבורתנו מה נאמר לפניך ה' אלהינו, הלא הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל. כי כל מעשה ידינו תהו וימי חיינו הבל לפניך ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה, זרע יצחק עקידך שנעקד על גבי מזבחך, עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון. לפיכך אנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך וליתן שבח והודאה לשמך. וחייבין אנו לומר לפניך בכל יום אשרינו מה טוב חלקנו מה נעים גורלנו מה יפה מאוד ירושתנו. שאנו משכימין ומעריבין ערב ובקר בכל יום תמיד ואומרים. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא משנברא העולם. אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא בעולם הבא. קדש שמך בעולמך ובישועתך תרום ותגביה קרננו ברוך אתה ה' מקדש שמו ברבים. אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובשמי השמים העליונים, אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים, קבץ קויך מארבע כנפות כל הארץ. יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה ה' לבדך על כל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ כי כל מעשה ידיך עליונים ותחתונים אין מי יאמר לך מה תפעל, אבינו שבשמים עשה עמנו פלא בעבור שמך הגדול הגבור והנורא. קיים לנו מה שהבטחתנו ככתוב. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ותהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'.
<h2>דף סב.</h2>
כשנפנה ויוצא נוטל ידיו ואין צריך לברך על נטילת ידים אלא מברך ברוך אתה ה' אמ"ה אשר יצר את האדם בחכמה, כמו שכתוב למעלה. והנפנה אינו מקנח אלא בשמאל, שכך אמרו חכמים, תניא א"ר עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו שלושה דברים. למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפנין מעומד אלא מיושב, ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל, א"ל בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך, א"ל תורה היא וללמוד אני צריך. ומפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל, מפני תורה שניתנה בימין, שנאמר מימינו אש דת למו. רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מפני שקרובה לפה. רשב"ל אמר מפני שקושר בה קשר של תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה. א"ר תנחום כל הצנוע בבית הכסא ניצול משלשה דברים מן הנחשים מן העקרבים ומן המזיקין. וי"א אף חלומותיו מיושבין עליו.
<h2>דף סד.</h2>
ולאחר שמקדשין בבית הכנסת אומר פרק אחד ממס' שבת, וזה הוא הפרק, במה מדליקין וגו' עד סוף פרקא. אמר ר' חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. ואומר קדיש.
אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך וכו' וראה בנים לבניך שלום על ישראל. ואומר קדיש עד דאמירן בעלמא ואמרו אמן. יהא שלמא רבא עד עושה שלום.
